הדרשה אודות אָנְגוּלִימָאלָה (השודד בעל מחרוזת האצבעות)

כך שמעתי: פעם אחת, שהה המבורך[1] ליד סַאוַוטְהִי בחורשת גֶ'טָה, בגן של אַנָאטְהַפִּינְדִיקָה.[2]
באותה העת היה רוצח ושמו אנגולימאלה בממלכתו של פָּסֶנָדִי קוֹסָלָה; רוצח אכזר שידיו מגואלות בדם, שרצח וטבח אנשים רבים, חסר רחמים כלפי כל מה שיש בו חיים. בגללו כפרים נמחו מעל פני האדמה, ערים התרוקנו, מדינות שלמות הפכו לעיי חורבות! אותו רוצח, לאחר שהרג וביתר את קורבנותיו, היה עודה מחרוזת מאצבעותיהם.[3]

יום אחד, מוקדם בבוקר, המבורך לבש את הגלימה שלו, לקח את הגלימה השניה ואת קערת הנדבות ונכנס לסאווטהי כדי לאסוף מזון. בשעת אחרי הצהרים, לאחר שחזר למגוריו אחרי שסיים את קבלת הנדבות בסאווטהי, סידר המבורך את מקום המנוחה שלו, לקח שוב את הגלימה ואת הקערה ופנה בדרך הראשית לכוון הרוצח אנגולימלה.

בעודם נמלטים ראו רועי שוורים, רועי בקר ואיכרים את המבורך צועד לכוונו של הרוצח אנגולימלה וקראו לעברו: "סָמָאן,[4] אל תכנס לדרך הזו! על הדרך הזו צועד הרוצח אנגולימלה, רוצח אכזר שידיו מגואלות בדם, שרצח וטבח אנשים רבים, חסר רחמים כלפי כל מה שיש בו חיים. בגללו כפרים נמחו מעל פני האדמה, ערים התרוקנו, מדינות שלמות הפכו לעיי חורבות! אותו רוצח, לאחר שהרג וביתר את קורבנותיו, עודה מחרוזת מאצבעותיהם. סָמָאן, לדרך הזו יצאו עשרה אנשים, עשרים, שלושים, ואפילו קבוצות של ארבעים אנשים וגם הם נפלו לידיו של אנגולימאלה."

אמרו זאת, אבל המבורך המשיך בדרכו בשתיקה. בפעם השניה ראו רועי שוורים, רועי בקר ואיכרים את המבורך… אך גם בפעם השניה הוא המשיך בדרכו בשתיקה. בפעם השלישית ראו רועי שוורים, רועי בקר ואיכרים את המבורך… אך גם בפעם השלישית הוא המשיך בדרכו בשתיקה.

ואכן, הרוצח אנגולימאלה ראה את המבורך הולך ומתקרב וחשב: "זה בהחלט מפתיע! זה בהחלט מוזר! לדרך הזו יצאו עשרה אנשים, עשרים, שלושים, ואפילו קבוצות של ארבעים אנשים וגם הם נפלו לידי, אבל הסמאן הזה מתקרב לבד לא חמוש ובלי לווי, למה שלא אהרוג גם אותו?" לקח הרוצח אנגולימאה את חרבו ומגינו, כיתף את הקשת ואשפת החיצים ופנה אחרי המבורך.

או אז  הפעיל המבורך את כוחו העל-טבעי ולמרות שקצב הליכתו לא השתנה הרוצח אנגולימאלה לא הצליח להדביק אותו כלל. חשב הרוצח אנגולימאלה: "זה בהחלט מפתיע! זה בהחלט מוזר! בעבר הייתי מדביק פיל בורח, הייתי יכול להשיג כרכרה דוהרת או לתפוס אפילו צבי במנוסתו, אבל עכשיו איני יכול להשיג את הסמאן הזה שמתקדם בצעד רגיל!" נעמד אנגולימאלה וקרא: "עצור, סמאן! עצור!"

"אני כבר עצרתי, אנגולימאלה. עכשיו עצור אתה."

חשב אנגולימאלה: "הסמאן הזה מבני הסָקְיָה נראה כיודע דבר מה[5], כשהוא צועד הוא אומר "אני כבר עצרתי, אנגולימאלה. עכשיו עצור אתה." למה שלא אשאל אותו שאלה?

"סמאן, בעודך צועד, אתה אומר "אני עצרתי."
אבל כשאני עוצר אתה אומר שלא עצרתי.
אני שואל אותך גם זאת, סמאן:
מדוע אתה עצרת ואני לא עצרתי?"

"אני עצרתי לעולמים, אנגולימאלה, אני הנחתי את המקל;[6]
אבל אתה חסר ריסון כלפי יצורים חיים. לכן אני עצרתי ואתה לא."
"סוף סוף הגיע הוא אלי, סמאן קדוש ומכובד, אל זה היער הגדול.
בשומעי את זאת הדְּהַמָה בשורות השיר שלך, אכן אנטוש כל רוע מעשה לעד."[7]

הרוצח כך אמר ואת חרבו ומגינו השליך לפי תהום,
הטיל עצמו לרגלי הנַּעֲלֶה[8] ובו ברגע ובמקום ביקש להצטרף לחסידיו.
הבודהא, הקדוש בעל החמלה, מורה לאלים ולעולם כולו,
פנה אליו "בוא בּהִיקְהוּ" וכך נעשה הוא אז לבהיקהו.[9]

פנה המבורך לחזור לסוואתי כשאנגולימאלה צועד בעקבותיו. צעד אחר צעד, הגיע לבסוף אל סוואטהי ושם השתקע בחורשת ג'טה, בפארק של אנאטפינדיקה.

* * *

יום אחד התאסף המון אדם מול שער הארמון של המלך פסנדי קוסלה וקרא בקול גדול: "הוד מלכותו, ישנו רוצח אחד בממלכה שלך ושמו אנגולימאלה, רוצח אכזר שידיו מגואלות בדם, שרצח וטבח אנשים רבים, חסר רחמים כלפי כל מה שיש בו חיים. בגללו כפרים נמחו מעל פני האדמה, ערים התרוקנו, מדינות שלמות הפכו לעיי חורבות! אותו רוצח, לאחר שהרג וביתר את קורבנותיו, עודה מחרוזת מאצבעותיהם. על המלך לאסור אותו!"
אז, בצהרי היום, המלך פסנדי קוסלה פנה אל עבר סוואטהי, אל הגן, רכוב במרכבתו ומלווה בחמש מאות פרשים. הוא נסע עד כמה שאפשרה הדרך את מעבר המרכבה, ואז ירד ממנה ופנה ברגל לכוון המבורך. כשנפגש עמו, ברך אותו לשלום והתישב בצד אחד. משהתישב בצד אחד שאל אותו המבורך: "הוד מלכותו, האם סָנְיָה בִּימְבִּיסַארָה מלך מַאגַדָה הסתכסכך איתך? האם וֶסָאלִיקָה או לִיצְ'הַאוִויא, או מלכים עוינים אחרים הסתכסכו איתך?"
– – "אדוני, סניה בימביסארה מלך מאגדה לא הסתכסכך איתי, וכך גם וסאליקה, ליצ'האוויא, ומלכים עוינים אחרים. אבל ישנו רוצח אחד בממלכה שלי ושמו אנגולימאלה, רוצח אכזר שידיו מגואלות בדם, שרצח וטבח אנשים רבים, חסר רחמים כלפי כל מה שיש בו חיים. בגללו כפרים נמחו מעל פני האדמה, ערים התרוקנו, מדינות שלמות הפכו לעיי חורבות! אותו רוצח, לאחר שהרג וביתר את קורבנותיו, עודה מחרוזת מאצבעותיהם. לעולם לא אצליח לאסור אותו!"

– – "נניח, הוד מלכותו, שהיית רואה שאנגולימאלה גילח את זקנו וראשו, לבש גלימה כתומה, ועזב את הבית לטובת חיים חסרי בית, היית רואה שהוא נמנע מהרג, מלקחת מה שאינו ניתן לו, נמנע מלשקר, אוכל ארוחה אחת ביום, מתנזר, מקפיד על שמירת כללי התנהגות ובעל מזג טוב – – כיצד היית נוהג כלפיו?"

– – "היינו מברכים אותו לשלום, היינו קמים לכבודו, מזמינים אותו לשבת, היינו מעניקים לו גלימות, קערת נדבות, מקום מגורים, רפואות,[10] היינו מספקים לו הגנה ושמירה לפי החוק. אבל איך יתכן שאדם חסר מוסר, אדם רע מעללים, יהיה בעל ריסון עצמי כזה?" באותה השעה אנגולימאלה המכובד[11] ישב ליד המבורך. שלח המבורך את ידו הימנית ואמר למלך פסנדי קוסלה: "זה, הוד מלכותו, אנגולימאלה." קפא פסנדי קוסלה ושערותיו סמרו מפחד. ראה המבורך שהמלך מבוהל ושכל שערותיו סומרות, ואמר לו: "אל פחד, הוד מלכותו, אל פחד! אין לך סיבה לפחד עכשיו." שמע זאת המלך המבוהל ונרגע. אז פנה המלך פסנדי קוסלה אל אנגולימאלה ושאל: "אדוני, האם אתה אנגולימאלה?"

– – "כן, הוד מלכותו."
– – "אם כך, מנין אתה? מה שם אביך? מה שם אמך?"
– – "שם אבי גָאטוֹ ושם אמי מַנְטָאנִי."
– – "ברוך תהיה, מכובדי, בנם של גאטו ומנטאני! אני אספק לך גלימות, קערת נדבות, מגורים, ורפואות."
באותה העת אנגולימאלה המכובד היה שוכן יער, אוכל מזון נדבות, לבוש בלויים, ובעל שלוש גלימות.[12] אמר אנגולימאלה המכובד למלך: "הוד מלכותו, די לי בשלוש גלימות."

פנה המלך פסנדי קוסלה אל המבורך, התישב בצד אחד, ואחרי שהתישב בצד אחד ואמר לו: "זה נפלא, אדוני, שאתה שולט בפראי, מרגיע את שאינו רגוע, מביא לכדי סיום מוחלט את מה שלא הסתיים,[13] המבורך הצליח לשלוט בלי חרב ומקל היכן שנכשלנו אנו לשלוט עם חרב ומקל. ובכן, אדוני, עכשיו עלינו ללכת, המלאכה רבה ואנו מאוד עסוקים."

– – "הוד מלכותו, עשה בזמנך כראות עינך."[14]

קם המלך ממושבו, ברך את המבורך והלך לדרכו מהצד הימני.

* * *

לבש אנגולימאלה המכובד את הגלימה לקח את קערת הנדבות ונכנס לסוואטהי כדי לאסוף מזון. בעודו מתהלך ללא הפרעה בסוואטהי ואוסף מזון, ראה אנגולימאלה המכובד אשה אחת מתענה בצירי לידה קשים. משראה זאת חשב "הו! כמה טמאים הם בני האדם! כמה טמאים הם בני האדם!"

אחרי ארוחת הצהריים, לאחר שהתהלך בסוואטהי כדי לאסוף מזון, חזר אנגולימאלה המכובד ופנה אל המבורך. התישב אנגולימאלה בצד אחד ואמר: "היום, אדוני, לבשתי את הגלימה, לקחתי את קערת הנדבות ונכנסתי לסוואטהי כדי לאסוף מזון. בעודי מתהלך ללא הפרעה בסוואטהי ואוסף מזון, ראיתי אשה אחת מתענה בצירי לידה קשים. משראיתי זאת חשבתי: 'הו! כמה טמאים הם בני האדם! כמה טמאים הם בני האדם!'"
– – "אם כך, אנגולימאלה, לך לסוואטהי ופנה לאשה הזו ואמור לה: 'אחות, מאז שנולדתי איני זוכר שנטלתי בכוונה חיים מאף יצור חי. מי יתן שאמת זו תעניק כל-טוב לך ולילוד!'"
– – "אדוני, זה יהיה ללא ספק שקר מכוון, שהרי בלי ספק נטלתי בכוונה את חייהם של יצורים חיים!"
– – "אם כן, אנגולימאלה, לך לסוואטהי ופנה לאשה הזו ואמור לה: 'אחות, מאז שנולדתי לידה רוחנית איני זוכר שנטלתי בכוונה חיים מאף יצור חי. מי יתן שאמת זו תעניק כל-טוב לך ולילוד!'"
– – "כן, אדוני."

הסכים אנגולימאלה המכובד עם המבורך, נכנס לסוואטהי ואמר לאשה: "אחות, מאז שנולדתי לידה רוחנית איני זוכר שנטלתי בכוונה חיים מאף יצור חי. מי יתן שאמת זו תעניק כל טוב לך ולילוד!" ואכן האשה והילוד זכו בכל-טוב.

שהה אנגולימאלה לבדו, מסתפק במועט, מלא מרץ ורציני ולא הרבה זמן אחר כך השיג את המטרה לשמה בנים למשפחות טובות עוזבים בצדק את ביתם לטובת חיים ללא בית; הבין והשיג אנגולימאלה הבנה עליונה של הסוף, של המטרה העליונה של החיים הרוחניים כאן ועכשיו. הבין הוא הבנה שלימה: "הלידה מוצתה, החיים הרוחניים הושלמו, נעשה מה שהיה לעשות, לא נותרה עוד ביאה לעולם הזה". ואכן אנגולימאלה המכובד נהיה לאחד האַרַהַנְטִים.[15]

מוקדם בבוקר, לבש אנגולימאלה את הגלימה, לקח את הגלימה השניה ואת קערת הנדבות ונכנס לסאווטהי כדי לאסוף מזון. או אז נזרקו אבנים שפגעו בגופו של אנגולימאלה המכובד, נזרקו מקלות שפגעו בגופו של אנגולימאלה המכובד, נזרקו רגבים שפגעו בגופו של אנגולימאלה המכובד. פנה אנגוליאמה המכובד ללכת אל המבורך כשראשו פצוע ומדמם, קערת המזון שלו שבורה והגלימה קרועה לחתיכות. ראה אותו המבורך מתקרב ממרחק וקרא: "שא [את הכאב] ברהמין! שא [את הכאב] ברהמין! אתה חווה כאן ועכשיו את פירות הקַּמָּה[16] שבעטיים היית מתבשל בגהינום במשך הרבה שנים, במשך הרבה מאות שנים, במשך הרבה אלפי שנים!"

אחר כך, בעוד אנגולימאלה המכובד היה מצוי לבדו במקום ההתבודדות הוא חווה התעלות של שמחה ואמר את שורות השיר הבאות:

מי שפעם הזניח את חייו אך לא יזניח אותם שוב,
הוא זורח על העולם כמו ירח חף מעננה.

מי שמעשיו הרעים נעלמו תחת מעשיו הטובים
הוא זורח על העולם כמו ירח חף מעננה.

בהיקהו צעיר שמקדיש את חיו לתורת הבודהה
הוא זורח על העולם כמו ירח חף מעננה.

שמעו אויבי את דברי הדהמה! אויבי, הקדישו עצמכם לתורת הבודהה!
כבדו אויבי את אלו שמובילים אחרים אל הדהמה!

הקשיבו אויבי בסבלנות לדהמה, הקשיבו בלי התנגדות!
עם הזמן, לכו גם אתם בעקבותיה!

[מי שכך נוהג] לא יפגע בי ולא במישהו אחר
הוא יגן על יצורים אחרים בין אם חזקים או מפוחדים.

כמו שהמים זורמים בתעלות, כמו שהחץ מיושר על ידי עושה החיצים,
כמו שהעץ מיושר על ידי הנגר,כך הנפש מרוסנת על ידי החכם.

ישנם אלו המרוסנים על ידי מלמד ושוט,
אך אני רוסנתי בלי מקל או חרב.

"בלתי-מזיק" זהו שמי, למרות שבעבר הייתי פגע רע,
השם הזה הולם אותי, כי איני פוגע עוד בשום יצור חי.

בעבר הייתי שודד, מוכּר בשם אנגולימאלה
נסחפתי בזרם הגדול, אבל מצאתי מחסה בבודהה.

בעבר ידי היו אדומות מדם, מוכר הייתי בשם אנגולימאלה,
ראו את המחסה שמצאתי! הוסרה ממני התשוקה לקיום!

מעשים שעשיתי הובילו לעונשים קשים
סבלתי מפירות המעשים, אך נקי מחובות אני נהנה עכשיו

אלו שמזניחים את חייהם, הם סכלים מטופשים
החכמים לא מתרשלים ועושרם נשמר היטב

אל תחיו בהזנחה! אל תשתוקקו לחברה!
זה שאינו מתרשל בתרגול אכן מגיע לאושר גדול.

ברכות למי שלא מסתלק – ראו זאת כעצה טובה,
הדהמה הזו, משהגעתי אליה, היא הטובה מכולן!

ברכות למי שלא מסתלק – ראו זאת כעצה טובה,
משהשגתי את הידע המשולש, מימשתי את תורת הבודהה.

הערות