אוהבים אותך ביבי!

אני בעד צעדת המיליון. למרות שהדבר האחרון שאני מחבב זה צפיפות ויזע, אם הייתי בישראל הייתי מצטרף אליה ואל ההפגנות הקודמות. עצם הקיום של הפגנות ענק הוא כמובן הצלחה כבירה, וכמו שהיינו אומרים בבריגדה מי שלא יבוא להפגנת המיליון בגלל עצלנות או פינוק הוא ביצה סרוחה. אבל כיוון שעברנו את שלב "הפגנה לא חשוב על מה" כדאי לחדד כמה דברים.

אם להבהיר את מה שאמרתי בפוסט הקודם ביותר מדי מילים – הצדק החברתי שמאות אלפים דורשים היום הוא לא יותר אבל גם לא פחות מאשר משכורת הוגנת. למרות שאני חושב שלהדביק לזה את המילה צדק זו יומרה מוגזמת, אני עדיין חושב שזו דרישה ראוייה – ומייד אפרט מדוע. אבל לפני כן, הערה קטנה על רגשי נחיתות של אנשים מוסריים: שלא יהיה לכם לא נעים מהחרדים או המתנחלים שכביכול מסתפקים במועט בשביל ערכים נעלים יותר. ראשית, הם לא. שנית, הסתפקות במועט בכפייה אינה מידה טובה. שלישית, הכנסה נאה אינה רדיפת בצע או פינוק. נעבור הלאה.

כמובן שלא חייבים לדבר על גובה ההכנסה. אפשר לדבר על מה שהכסף יכול לקנות – למשל מחירי דיור, רפואה, מוצרים ושירותים בסיסיים, וכולי. הדברים קשורים זה בזה. אחרי הכל, מי שמספק את המוצרים והשרותים גם מעסיק את מקבלי ההכנסה. קופת החולים משלמת לקבלן. הקבלן משלם לארכיטקט. הארכיטקט משלם למזכירה. האינטרס של המעסיקים (המופרטים) הוא למכור ביוקר ולשלם משכורות נמוכות. ונחשו מה – זה בדיוק מה שקורה.

בישראל השכר הממוצע הוא בסביבות 8000 ₪ בחודש. בקנה מידה אירופאי זה מעט מדי, השכר הממוצע באנגליה גבוה בכמעט 50%. אבל אולי אתם אומרים לעצמכם, "וואלה, 8000 לחודש? אני מוכן להשבע שמשפחה ממוצעת יכולה לחיות סביר משתי משכורות כאלה!". אך זה לא נכון. בפועל יש מעט משפחות שמרוויחות ככה. רק רבע מהשכירים מרוויחים יותר מהממוצע. אם זה נשמע לכם מוזר והמספרים קצת מבלבלים לכם את הראש הנה הסבר מאיר עיניים (מי שעשה יותר משלוש יחידות מתמטיקה יכול לדלג):

נניח שמאה אנשים מקבלים משכורת של 5000 ₪. הממוצע יהיה כמובן 5000. אבל אם אחד מהם מרוויח 100,000 ₪ הממוצע פתאום מגיע כמעט ל6000. זה לא שהמצב של כולם השתפר. פשוט אחד מקבל הרבה יותר מדי ביחס לאחרים.

הממוצע הסביר יחסית מטעה כי הוא נדחף למעלה על ידי מעט שכירים שמרוויחים הרבה מאוד. מן הצד השני 40% מהשכירים מרוויחים פחות מ4000 ₪ בחודש. 60% מרוויחים פחות מ6000. זה יותר מחצי! השכר החציוני הוא אמדן טוב יותר מהממוצע למרות שלא מפרסמים אותו כל כך בקלות: הוא עומד על 5000 ₪. הפער העצום בינו לבין הממוצע מסמן את אי השיוויון – החציון "נדחף" למטה בגלל קבוצה ענקית שלא מרוויחה מספיק.

אז בואו נחזור לאותו יצרן או נותן שירותים שאם היה יכול היה מוכר ביוקר ומשלם משכורות נמוכות. למרות שהוא רוצה וגם יכול, יש דרכים לרסן את הנטייה הזו שלו. בלי להיכנס לפרטים העיקרון הוא שלמדינה יש דרכים וכלים לרסן את המגמה הזו. אני מחכה בכליון עיניים לחלק השני של מאמרו של שלמה סבירסקי ממנו גם שאבתי חלק מהנתונים שלמעלה כדי להבין כיצד בדיוק. בינתיים, בואו נדבר על הממשלה.

האם אתם חושבים שברק, אולמרט, לבני, וביבי לא מכירים את המספרים האלה? האם אתם חושבים שאפשר להיות ראש ממשלה בלי לדעת את זה? לא, אי אפשר. אתם חושבים שאפשר להיות ראש ממשלה ולדעת את הנתונים האלה בלי להיות מודאג? התשובה, מסתבר, היא כן. אפשר גם אפשר. יותר מזה, אפשר ליצור במודע את המצב הזה על-ידי פירוק מדינת הרווחה לטובת מדינה מהסוג שאנחנו לא רוצים יותר היום. הנה אסתי סגל אספה עשרות דוגמאות שמראות איך בעשר השנים האחרונות המדינה העדיפה את ההון על האזרח העובד. פוסט מעורר השראה של תמר בן יוסף מזכיר שלמרות שאחוז אחד מהשכירים גרף לכיסו יותר מ- 14% מכלל ההכנסה, המיסוי עליו דווקא ירד. זו היתה מדיניות. מתוך בחירה, ככל הנראה מתוך בחירה אידאולוגית.

לאור זה, אני לא מבין את המשך ההתחנפות אל ראש הממשלה כאילו בעקבות המחאה הוא יראה את האור וישנה את דרכיו. מה, הוא ישן עד עכשיו? הוא קרא רק את עמוד הספורט? לקרוא ולא להאמין:

"זו הזדמנות היסטורית לראש הממשלה לשנות את פני האומה ולהיכנס בבטחה לדפי ההיסטוריה". סיגל קרן מוועד השכונות בבאר שבע בעצרת ביום שבת ה-13 אוגוסט. "אדוני ראש הממשלה… אני רוצה לומר לך מכאן, מעפולה: עליך לעשות פניית פרסה כלכלית-חברתית. יש לך עדיין הזדמנות מר נתניהו. יש לך עדיין הזדמנות להיענות לרצון העם". איציק שמולי יו"ר התאחדות הסטודנטים (מכאן) .

לו הייתי ביבי הייתי חושב שמהמחאה הזו אני לא צריך לפחד. אלה אנשים שיצביעו לי גם בבחירות הבאות, אנשים שלא מצפים שאעשה משהו קונקרטי. חברים, אם זו המחאה שלכם, עדיף שתרוצו בבחירות הפנימיות בליכוד. ראש הממשלה לא צריך לעשות פניית פרסה. הוא צריך לאותת ולהחנות את הוולבו המשוריינת בצד הדרך, וללכת הביתה ברגל. במקומו צריך לבוא מישהו שמחזיק באידאולוגיה קרובה יותר לזו של המפגינים.

(לחילופין, אם באמת העם עדיין מאמין גם בביבי וגם בצדק חברתי – רבאק – לפחות תציגו דרישות קונקרטיות ולוח זמנים, כדי שנוכל לבדוק שהוא עושה את העבודה.)

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • שנטידווה   ביום 15 באוגוסט 2011 בשעה 07:12

    דבריך הם ההוכחה הניצחת לכך שמספרים המוצגים כנתונים סטטיסטיים הינם הצגת תמונה מעוותת של המציאות, ולדוגמה היא הסטטיסטיקה המציגה נתוני אבטלה נמוכים בעוד שבמציאות רבים מהמועסקים עובדים בחצי-משרה ואפילו לא סוגרים משכורת מינימום לחודש.

    הממשלה הנוכחית – ממשלת נתניהו ושריו היא שיא של שפל, שיא של התדרדרות רבת שנים שמי יידע את סופה. באופן אישי אינני מצליח איך חברי-הממשלה הללו מסוגלים לישון היטב בלילה כשעל מה שאמור להיות מצפונם רובץ סבלם של כל כך הרבה אנשים שנגרם באופן ישיר בגללם. אין לי שום ספק שאם יש במי מהם שמץ של יושר והגינות עליו להתפטר לאלתר, אבל זהו כמובן, חלום באספמיה.

טרקבאקים

  • מאת למה עכשיו | מילים מילים ביום 16 באוגוסט 2011 בשעה 04:35

    [...] – אסף פדרמן בפוסט שמרחיב ומסביר את הנתונים המספריים ותוצאותיהם: "אוהבים אותך ביבי" [...]