תקשורת אוהבת
בימים האחרונים, לפני המתקפה על עזה, הקשבתי לרדיו. נדהמתי לגלות עד כמה הדיון עוסק בעיקר ב"מתי נכניס להם". שדרנים כמו רזי ברקאי שאמורים לאתגר בשמי, בשם המאזינים, את עמדת הממשלה, הסתפקו בשאלה שחזרה כמו תקליט שבור – מתי כבר נתקוף? למה לא תוקפים כבר? איך אפשר להבליג? התשובה של נציגי הממשלה היתה מעניינת בפני עצמה – אי אפשר, כמובן, לדבר על הפרטים ברדיו. הנחת העבודה היא שהמתראיינים לרדיו אינם יכולים לדבר על כלום מטעמי ביטחון, והעיתונאי מקבל את הדין כאילו אין תפקידו לערער על המובן מאליו. הוא רק מנסה להעביר לפוליטיקאי (כמעט תמיד, גנרל בדימוס) את "רוחו של העם" – יאללה למלחמה.
הגדיל רזי לעשות כשראיין את עמיתו מערוץ 10 (שאיני זוכר את שמו). העמית ביקר בעזה ונפגש עם אנשי חמאס. ברגע מסוים החליט מישהו שמה שהביקור נגמר והוא יצא משם עם רשמים מעניינים מאוד, אבל בלי ראיון מוקלט. בשביל רזי זה היה נון-אייטם. "יש לך משהו שיפתח את החדשות בערב?" הוא שאל וכשקיבל תשובה שלילית סיים את הראיון.
אבל הרשמים המעניינים שבכל זאת עברו היו שהחאמס טוען שהוא מפציץ את ישראל כי עזה במצור וכי חיים נורמליים לא מתאפשרים. החאמס גם שולט ביד רמה בכל תחומי החיים בעזה – כלומר מתפקד כממשלה לכל דבר. נראה גם שהחמאס ידע שמשהו הולך להתרחש, ולכן ליוו את הכתב אחר כבוד אל מעבר ארז. בקיצור, התמונה מורכבת יותר ממה שרזי היה מוכן לחשוף בתוכניתו המיינסטרימית.
התמונה היא כמובן הרבה יותר מורכבת אפילו מזה. ההתקפה מריחה מהבחירות המתקרבות ולמרות שהתקשורת ממעטת לדבר על זה, החמאס דווקא יודע את זה היטב. במובן מסוים, חמאס עם מרגמותיו הזמין את שר הבטחון ברק לתקוף ובכך מנסה להשפיע על הצלחתו בבחירות בישראל. ברק בעצמו יודע את זה, וזה משחק לידיו. אם התרגיל של חמאס יצליח, הליכוד ישאר מחוץ למשחק אחרי הבחירות. אם הוא יכשל, אנחנו נתבוסס ברצועה במלחמה שאין לה סוף.
דיון מהסוג הזה עדיין לא שמעתי בתקשורת שעסוקה כל הזמן במיתוס ההרתעה ו"נחסל אותם אחת ולתמיד". זה הכל שטויות שהפוליטיקאים מזינים והעיתונאים מקבלים באהבה.
רק בשביל לאזן מעט את ההתלהמות, הנה כתבה מסוג אחר. היא אמנם לא מציגה דיון פוליטי חדש או מתוחכם, אבל מזכירה לי שיש עדיין ישראלים רבים שלא קונים את "אהבת" התקשורת, ושפלסטינאים הם בני אדם שנמצאים במצב קשה פי כמה מהישראלים, ועדיין מוכנים ורוצים לחיות בשלום:
כמעט מיותר לציין שאני בהחלט מתנגד להתקפה על עזה, ולכל מי שליבו נחמץ לכל אי שוויון אני מצהיר שכן, אני גם מתנגד להפצצות של חמאס על ישובים ישראלים. מי שחושב שהרג וסבל מביאים לשלום ושלווה חי בעולם דמיוני או בעצם צריך לומר: עולם שקרי.
כדי להבין איך התקשורת בישראל מגבה כל מלחמה בלי ביקורת כדי לקרוא את רביב דרוקר. אחרי שהוא מסכם את "לקחיו" ממלחמת לבנון ומה ילמד מכך בכיסוי האירועים בעזה הוא כותב
http://israblog.nana10.co.il/t….?blog=394281&blogcode=10342375
"יש שאלה שאני לא יודע לתת לה תשובה מוחלטת – האם לשדר ביקורת על הממשלה/צה"ל?"
כלומר – זו בכלל אצלו דילמה האם לשדר ביקורת!
ותשובתו
"אני אגיד לכם מה אני אנסה לעשות – ביקורת לא צריכה לבוא תוך ציון האדם הנושא באחריות, בניגוד גמור למה שאני עושה בימים רגילים. אני אשתדל גם להנמיך את טון הביקורת ולמקם אותה יותר בציר עתידי, כלומר, מה אפשר לעשות כדי לשפר ולא מה נעשה רע וכבר אי אפשר להשיב.
"
בקיצור, אל תצפו להרבה מהתקשורת
בערוץ 2 הראו רק הפגנות שבהן צועקים "מוות ליהודים". ראיתי את הכתבה הזאת באינטרנט והתרגשתי- אי אפשר להסתיר מאתנו את האמת, ואת המחאה השפויה שמתנגדת למלחמה- לא בעד החמאס, לא בעד פגיעה באזרחי שדרות ואשקלון, אלא נגד פגיעה באזרחי שדרות ואשקלון ונגד פגיעה באזרחי עזה.
הכתבה הזאת חשובה מאין כמוה. ולצערי העמוק ברק מנסה לקנות שלטון בדם, וכל תאבי הנקמה רק משחקים לידיו.
בדיוק אותה הנחת יסוד שגויה "ימנית" חילחלה גם אל ה"שמאל". הכח אצלנו ואנחנו יכולים לנצח.
אנחנו יכולים להפסיק את הטרור.
הימנים חושבים שאפשר לעשות את זה בעזרת אלימות. השמאלנים חושבים שאפשר לעשות את זה בעזרת ויתורים ו"קורבנות שלום".
שני הגישות נובעות מאותה התנשאות ויהירות. האמונה שבעצם הכל תלוי רק בנו. מעין הקטנה של הצד השני. כל אחד בטוח שהוא יודע באיזה שפה לדבר כדי שהצד השני יבין. "הם מבינים רק כח". "הפסיקו את הכיבוש והטרור יפסק".
רק מעטים מנסים לקבל את הצד השני כמו שהוא, להבין אותו לעומקו, עד כמה שהוא "שונה" בלי לנסות לשלוט בו.
האמונה שפיתרון צבאי או הסכם טריטוריאלי לאומי יפתרו את הבעיה היא תקוות שווא.
לעזה על הספינה שהביאה סיוע לרצועה.
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=603554&sid=126
תודה לך על הדברים האלה!!!
אני מודה שאני בעצמי חיה עם שאלות ולא עם דעה מוחלטת לגבי איך יש להתנהג כרגע.
אבל עצם הביקורת היא דבר נהדר, אין כמעט דיון ציבורי פה בארץ.
בכל אופן אני אישית גם מסכימה עם כל מילה.
למה אתה מצפה מרזי ברקאי? אחרי הכל הוא עובד בתחנה של הצבא (וחרף גילו עדיין לא הפנים את העובדה שהוא כבר לא צנחן).
מה שעצוב זה שרזי אינו יוצא דופן.
יכול להיות שהמלחמה טובה לכמה מהעיתונאים, אלה שעושים שעות נוספות, אלה שהתעייפו מלדבר על מיתון. הרי מלחמה זה הרבה יותר סקסי מקשישה מחדרה שעוד יומיים תגווע כי התרופה שלה לא הוכנסה לסל.
ותודה לאזרח על הקישור.
ולכל המתנגדים למלחמת בעזה – יש הפגנה המונית במוצ"ש בשעה 18:00. מתאספים בשד' חן פינת פרישמן וצועדים לכיוון הסינמטק. בואו!
http://cafe.themarker.com/view.php?t=812230