מדיטציה לעובדים

חזרתי מכנס על קשיבות בעבודה mindfulness in the workplace. להלן סיכום קצר של הרשמים. הרחבה אולי בהמשך.

יש כבר הרבה מחקר על קשיבות כטיפול מניעתי לכמה בעיות פסיכולוגיות. עכשיו עסקים ואירגונים מתחילים להתעניין ביישום של זה אצל מי שאינם ממש חולים, אבל נמצאים בסיכון או סובלים באופן מינורי. זה לא התחיל במשבר הפיננסי, אבל יכול להיות שהוא תורם. כמו שפקידה בכירה בקופת החולים האנגלית שהיתה שם הציגה את זה: "היום אנחנו נדרשים לעבוד קשה יותר, עם פחות אמצעים, ולהשיג תפוקה גדולה יותר". אין פלא שלחץ בעבודה הוא אחד הנושאים המדוברים ביותר, והמשפיעים ביותר, על אירגונים. העדרות מעבודה בגלל בעיות שקשורות בלחץ היא בעייה אקוטית במגזר הציבורי: התמוטטות עצבים, דיכאון, מיגרנות, או סתם "יום מחלה" להתאוששות גורמים להפסדים  בכל המגזרים.

לפני כשבוע פגשתי סטודנטית שקיבלה עבודה בחבר הייעוץ אמריקאית LEK. היא עבדה שם בקיץ ואמרה שהשעות לא סתם ארוכות, אלא על גבול הטירוף. אנשים עובדים משמונה בבוקר עד 10 בלילה כל יום. מישהו מהמשרד שלה התמוטט והרופאים שלחו אותו לחופשת מחלה לשבוע. אבל היא תעבוד שם בכל זאת כי שוק העבודה קשה, והיא חוששת שלא תמצא עבודה אחרת. בלי ספק, היא כבר לחוצה. אמרתי לה שהיא תצטרך למצוא דרכים להתמודד עם זה ולשנות גישה. מיינדפולנס זו אחת הדרכים הטובות שאני מכיר. אבל אפילו אם היא תלמד, תרבות אירגונית רעה לא תאפשר לה לפרוח.

לעומת התמונה העגומה הזו, יש בכל זאת אירגונים, או יותר נכון מנהלים בתוך אירגונים, שהבינו שהרעיון שלחץ מגביר תפוקה הוא מיתוס מזיק ושעדיף ליצור תרבות אחרת. כבר חשבו על זה קודם, כמובן, אבל הנה זה חוזר. במקום לחץ הם מחפשים דרך לעזור לעובדים להישאר שפויים, מרוכזים ונחמדים יותר לעצמם ולאחרים. התקווה היא שזה גם יגדיל את התפוקה, ימעיט את ימי המחלה, ויקטין את תחלופת העובדים.

עדיין אין מחקר רציני על הנושא, אלא רק מחקרים אנקדוטליים מאירגונים בהם נערכו קורסים ללימוד קשיבות.  אבל רשימת האירגונים מרשימה בעצמה: Ebay, Transport for London, Reebok, AOL,  אם רק להזכיר כמה. הרשימה ארוכה (ושמורה במערכת).

את ההרצאה הטובה ביותר נתן מארק וויליאמס, שמסתבר שבנוסף להיותו חוקר מעולה ופסיכולוג רב השפעה הוא גם מרצה נהדר. הוא דיבר על "איך עובדת קשיבות" והסביר על המכניזמים השונים תוך התייחסות אוקספורדית טיפוסית לעדויות מדרווין ועד מחקרים על אנורקסייה מהשנה שעברה. אם לעשות את הבלתי אפשרי ולסכם בקצרה, קשיבות מתערבת בתהליך המזיק שגורם למערכות העצבים שלנו להמשיך ולעבור בהיפר גם אחרי שהוסר האיום. בעוד שחיות מופעלות על ידי הסביבה, אנחנו יותר ויותר מופעלים על ידי היכולת המופלאה שלנו לעשות סימולציה לסביבה. ולצערנו, אנחנו מאוד טובים בלעשות סימולצייה לתרחישים רעים ומדאיגים. כשעושים את זה ממש טוב, קוראים לזה דיכאון. קשיבות היא היכולת "להפריע" לתהליך הקוגניטיבי הזה כשהוא לא רצוי (ואם אתם רוצים לדעת איך בדיוק, בואו לקורסים שלי או קנו את הספר החדש של מארק. גם בקינדל).

מלבד זה ההרצאות האחרות לא הפילו אותי מהכיסא ועיקר העניין היה לראות מה אנשים אחרים עושים עם קשיבות במסגרת עיסקית ואירגונית, מה הפידבק, ואיך אפשר לקדם את הנושא. היתה סדנא מעניינת על הוראה של קשיבות באינטרנט ואחת המסקנות המצערות ממנה היא שזה מאוד יקר להפיק, בערך חצי מליון שקל בשביל לעשות את זה כמו שצריך. אבל תמורת 250 ש"ח אתם יכולים להרשם לקורס כזה בעצמכם.

פגשתי הרבה מאמנים ויועצים שבאו ללמוד איך להביא את זה לתוך אירגונים, אבל גם איך לשפר את הדרך בה הם עובדים ולהיות קשובים יותר בזמן ההתערבות הייעוצית. משהי אחת אמרה לי שהיא מתקשה להשאר מרוכזת בקליינטים שלה. והיא פוגשת לא יותר משניים ביום! זה גרם לי לחשוב שקשיבות יהיה פעם קורס חובה בכל הכשרת מטפלים או יועצים.

אבל החדשות הגדולות של הכנס היו חבויות ברשימת המשתתפים שבאו, כמוני, לשמוע וללמוד. כשעברתי על רשימת המשתתפים גיליתי כמה דמויות בכירות באירגונים גדולים: מנהלי משאבי אנוש בחברות ביטוח Aviva, עמיתים בחברות ייעוץ כמו PwC  ו- Deloitte , עורך בכיר בBBC, ופקיד בכיר במשרד העבודה והרווחה האנגלי. כניראה שהקרקע באמת מתחילה להיות מוכנה לנביטה של מדיטצייה מחוץ לעולם של בודהיזם או טיפול נפשי.