לייב 8

הדיכדוך הוא לא ממש עצב, ובטח שלא דיכאון. הוא הולך יד ביד עם הטיפטוף הזה שלא מפסיק והעננים האפורים שהופכים את יום הקצר ממילא לבילתי מורגש. הופ, איזה פלא, הנה כבר ערב. מאז שחזרנו מישראל שנינו לא ממש מה שהיינו, ובערבים הארוכים יותר מדי אנחנו מסתכלים זה בזו וחושבים לעצמנו מה לכל הרוחות השתבש? (אנחנו…

פעם בכמה זמן יוצא לי להתקשר לארץ כדי לסדר משהו ובכל פעם זה מפגש מעורר השתאות, או במילים אחרות, כאפה לפנים. לא שאני מאלה שאוהבים לקטר על המצב ולהשוות כל הזמן בין ישראל לאירופה, אלא שהטלפונים אלו מזכירים לי משהו נחמד-עצוב על המקום ממנו אני בא. פרק א': באוניברסיטה בפעם הקודמת הייתי צריך מהאוניברסיטה איזה…

{יומן ניתוח א'} {התעוררות} כולם עזבו. בחדר השני עדיין צועקת מישהי בטלפון ובחדר הסמוך מישהו צופה בסרט פעולה בקולי קולות. התלבטתי אם להתלונן לאחות, אבל הכרעתי שלא. אני שוכב על הגב ולא יכול לדמיין שאני אוכל להסתובב לאיזה צד. אני אף פעם לא נרדם על הגב, והלילה, עם האור שלא כבה, עם הרעש בחוץ והכאב…

  החלום הזה התחיל עוד באנגליה, כשחשבתי על הדירה בה נגור בישראל ועל רהיט אחד שראיתי, או שתיארו לי: כוננית משנות השישים, או שידה, אני לא יודע מה ההבדל, עם ארבע מגרות ושתי דלתות הזזה. המעבר כולו היה הזדמנות לחלום על מה נעשה בדירה החדשה, בלי המגבלות של אותה דירה אנגלית צפופה, עמוסת שטיחים ורהיטים…

פרסמתי את סיפור הלידה של תמר בבלוג החדש. להלן תקציר שבנוי (בערך) מהמשפטים הראשונים בכל פסקה: חברים יקרים, אני אבא בן שבועיים. פעם היינו זוג, עכשיו אנחנו שלישיה. מנקודת המבט שלי, זה היה ארוע חשוב ומכונן. נראה לי שכמו שאנחנו מחביאים את המוות בחברה שלנו, אנחנו מחביאים גם את הלידות. הסתכלתי עליה כשהיא בקעה וחשבתי "מאיפה…

בשבילי יש יום כיפורים אתאיסטי. זה היום בו אני חושב על השנה שהיתה. למדו אותי לחשוב לעצור ולחשוב לפני שעושים. השנה האחרונה לימדה אותי שזו לא יכולה להיות מדיניות גורפת. החיים לא מחכים לי כשאני יושב ומהרהר. הרהור מתאים למי שאין לו מה לעשות, ואילו עלי מוטלות עכשיו משימות. זה הכה בי עוד בבית היולדות…