אינטלקטואל מערבי
אחד מסימני הבגרות הוא הכרתך שהינך אתה. רבים מטילים בהודו ומנסים בכל כוחם להעשות, ולו במשהו, קצת הודים. הם אוהבים לדבר עם נהגי הריקשה, לישון במקומות טחובים ולאכול ברחוב. רק ככה אפשר להכיר את הודו האמיתית, הם אומרים. משום מה לא נראה שהם רוצים להכיר את הודו של האינטלקטואלים הברהמינים, הפוליטיקאים ואנשי העסקים הסיקים המצליחים, אלא מרגישים צורך להתחבר עם מלצרים, נותני שירותי תיירות אחרים וסוחרי סמים קטנים. היום פשוט נזכרתי בכל זה.
אני מתחבר לאינטלקטואלים מקומיים. אני מתחבר לאנשים שכמותי, ויש רבים כאלה גם בסרי לנקה. נהגי הטוקטוק (אוטו-ריקשה) הם לא חברים שלי. אני לא רוצה לראות את ספר האורחים שלהם, וגם לא רוצה ממש לדבר איתם את השיחה הסטנדרטית "וויץ' קאנטרי?" "האו לונג אין סרי לנקה?". אולי אפשר ללמוד מהם המון על תרבות המקום, ואולי לא.
יכולתי גם לבוא לכאן עם תיק קטן ומעט בגדים, ולדמיין שאני נזיר בודהיסטי שבא ללמוד פאלי. אבל אני לא. אני צריך את המחשב שלי, את הספרים, את המילונים. אני אוהב מקלחת חמה, ומיטה רחבה ולראות סיינפלד בדיוידי. אני בא מארץ רחוקה ולשם אני אחזור למרות שחלק ניכר מהכסף שלי ישאר בחנות הספרים. אני לא אהיה נזיר ולא אהיה סרי לנקי ולכן ויתרתי על כל זה מראש. לוותר, כבר אמר הבודהה, זה תענוג של אמת.
אני מודה שהתגנבה לי תחושת מבוכה כשהבחור החביב שעובד בגסט האוס נקש על הדלת והזמין אותי לארוחת הערב שביקשתי – אולי שמונה צלחות עם מאכלים טעימים, "דו יו ניד אנית'ינג סֶר?", וגלידה לקינוח. בסוף אני עוד אתרגל להיות סֶר. בתור עצמי, הייתי שמח להכין לעצמי חביתה עם טוסט וסלט, אבל בתור סֶר אינטלקטואל מערבי אני אמור להרגיש בנוח עם המשרתים החרישיים שמסתובבים סביבי. גם במחלקה יש אדם כזה והוא הכין לי תה בבוקר לפני ששלחתי אותו לצלם לי מאמר. לא, לא יכולתי לצלם בעצמי. למקום חוקים משלו.
אסף יש משהו שמציק לי מאוד, מדוע הבאבות ואנשי הדת ההודיים הם תומכים נלהבים של מפלגת הימין הקפיטליסטית והלאומנית ולא של מפלגות השמאל שתומכות בעזרה סוציאלית לחלשים ובניסיון להגיע לשלום. מאז הבחירות בהודו ב-2004 כשנחשפתי לתופעה זו הדבר מפריע לי
אבי יש משהו שמציק לי מאוד, מדוע הבאבות ואנשי הדת הישראלים הם תומכים נלהבים של מפלגת הימין הקפיטליסטית והלאומנית ולא של מפלגות השמאל שתומכות בעזרה סוציאלית לחלשים ובניסיון להגיע לשלום. מאז הבחירות בישראל ב-2004 כשנחשפתי לתופעה זו הדבר מפריע לי
אני מסכים איתך. מדוע הדתות בכל העולם הן ימניות יותר? מדוע הנוצרים הפונדמנטליסטיים בארה"ב הם מיליטנטים וקפיטליסטיים? מדוע הקתולים באיטליה תומכים בברלוסקוני? וכו'. האם יש למישהו פיתרון
too soon to provide a comprehensive answer, but of course, Sri Lankan buddhists are too very nationalistic. They probably see the state as protection against the decline of buddhism. it is the same thing for many jews – as if without a strong national-jewish states the wonderful (and best) religion would disappear, and jews would be in risk of assimilation or death.
I don't really know about india, but it is true that religious people tend to be more conservative towards life and hence towards politics.
I don't think I really answered your question though…
באתיקה הפרוטסטנטית. אולי יש גם משהו דומה בתרבות המזרח?
הבעייה שהמצב דומה בכל הדתות – אפילו ביפן המפלגה הבודהיסטית היא ימנית יותר ותומכת בקיצוצי הפנסייה
כך לדוגמא את מדינות סקנדינביה, הן פרוטסטנטיות לחלוטין וסוציאליסטיות. גם שם הדתיים תומכים במפלגות הימין. אולם גם במדינות הקתוליות המצב אינו שונה. מדוע? אין לי תשובה על כך