כמעט שכחתי מה חשוב
כן, הייתי אופטימי וחשבתי שאוכל לכתוב כל יום מהכנס. הייתי יכול לשבת בחדר כל יום ולכתוב, אבל תחת זה עשיתי את מה שעושים בכנסים. הצגתי את עצמי, שמעתי מה אחרים עושים, שתיתי יותר מדי קפה, אכלתי ארוחת ערב מאוד מאוחרת עם חבורה מאוד משונה של יפנים שעוסקים בסוטרת הלוטוס, צפיתי בריקודים טיבטיים, בויכוחים טיבטיים, בויכוחים פילוסופים של חוקרים טיבטים. בשלב כלשהו חשבתי שהכל מאוד מיותר. ישנתי קצת וזה עבר לי.
הכנס הוא בעצמו שעור על איך עובדת האקדמיה ואיך עובדים אקדמאים. הרבה שיחות חולין שכולן עבודה. נרקמים כאן הפירסומים הבאים, המישרות העתידיות, ימי העיון ושיתופי הפעולה. לא יכול להגיד שאני רב אומן בהתחנפות לפרופסורים גדולי שם, אבל זה גם לא מעניין אותי. דיברתי עם מי שהייתי צריך לדבר (וגם עם הרבה שלא הייתי צריך). בשביל דוקטורנטים אמריקאיים או כאלה שרוצים לעבוד כאן הכנס הוא ארוע מאוד חשוב. בשבילי קצת פחות. וכמו שאמרה לי יעל בן-תור (בעצמה פרופסור ידוע שם) אין כזה דבר מישהו חשוב. "חשוב" הוא מי שבא לדבר איתך ומקשיב. נכון. בלהט הקוקטייל פארטי כמעט שכחתי.
אז זהו. שמעתי הרבה דברים מעניינים ועוד יותר מזה דברים לא מעניינים אבל אין סיכוי שאוכל לסכם אותם כאן. הנה תמונות:
והאם תוכל להסביר מה עושים הנזירים בשלוש התמונות התחתונות?
(ושוב מסתבר כמה פוטוגניות הן גלימות טיבטיות
אני אשתדל לכתוב על זה עוד. לילה טוב.
בדקתי לראות אם הגעת בשלום (ולא קיבלתי תשובה ברורה) ואם הפסדתי משהו בכנס (בטוח שכן). מקוה שאתה מתאושש מהג'ט לג. בעיקר רציתי להגיד שצדקת, האוטובוס באמת נסע לכיוון ההפוך. זה כמעט כמו הסיפור של גואנקה על שחיולוגיה. שבעה ימים של כנס לא לימדו אותי לאיזה כיוון צריך לקחת את האוטובוס…
מזל שיצאת מוקדם. ג'ט לג או לא, ישנתי בבית טוב כמו שלא ישנתי בחיים.