הבודהה אומר דברים מאוד משונים על שיחרור (תרגום מפאלי)
כשממש קוראים את הקאנון הפאלי מגלים שיש בו דברים משונים מאוד. על פי המסורת כמובן מדובר על מה שאמר הבודהה, אבל לפעמים זה פשוט לא יכול להיות. הקטע הבא הוא לדעתי כזה. ההסבר למטה, אבל קודם כל המקור:
שחרור כך שמעתי: פעם אחת שהה המבורך בסוואטי, בג'טהוונה בגן של אנאטפינדיקה. אז, באשמורת הלילה יצור שמימי אחד בעל יופי בלתי רגיל האיר חלק גדול מג'טהוונה והתקרב אל המבורך. אחרי שהתקרב הוא ברך אותו ונעמד בהסבה. אמר היצור השמימי למבורך: – רעי, האם אתה יודע את השחרור של היצורים החיים? [המבורך אז השיב:] על ידי השמדת השמחה וההתהוות ככה בדיוק אני מבין את שחרור היצורים החיים. |
אז מה קורה כאן? היצור השמימי כביכול שואל את הבודהה על המטרה הסופית והעליונה של הפרקטיקה הבודהיסטית: שחרור. המילה היא נימוקקה, שהיא דומה אטימולוגית למוקשה ההינדית ומקבילה בבודהיזם לנירוונה (ניבנה). "הבודהה", בלי למצמץ, טוען שהדבר הזה מושג כאשר התפיסה והתודעה והרגשות וההתהוות מפסיקים. במילים אחרות, מדובר במוות או במקרה שאתם רוצים לתת לטקסט הנחה, מדובר בחוסר הכרה מוחלט.
אבל זה כמובן לגמרי לא מתאים לכל מה שכתוב בהמון מקומות אחרים ומקובל באופן עקרוני על כל הבודהיסטים: בשביל לחוות נירוונה אתה צריך להיות בהכרה. זה משהו שקורה לך כשאתה חי ער נושם ומודע, ואתה אז מודע לזה שהבנת את מה שהיית צריך להבין.
הפרשן של הטקסט (בודהגהוסה, כאלף שנים אחרי הבודהה) טוען שלא מדובר ממש על השמדה של התודעה וכולי, אלא רק על השמדה של פירות הקארמה שנובעים מפעילות של התודעה. זה כמובן מאוד הגיוני, ומתאים לסכולסטיקה הבודהיסטית, אבל לגמרי לא מוזכר אפילו ברמז בטקסט המקורי.
מה למדנו מהסיפור?
אנא הסבר, אם פספסתי משהו
טועה? משקר? נמצא במצב רוח רע? רוצה להעמיד את העצמאות של קוראיו/שומעיו במבחן?
אולי הוא מנסה לעורר הקשבה בתור שלב הכרחי בשחרור.
לא יודע(-:
הוא פשוט לא אמר את זה.
מי שכתב את הטקסט מציע ששחרור טוטאלי ושלווה נצחית הם עדיפים ממחשבות ורגשות המגדירים זהות מובדלת.
אולי מתוך נסיון להשתחרר מהסבל שהוא תמיד מזוהה עם סובל.
דווקא הבודהה הגיע מרקע שמאוד כיבד גבולות הוא אומנם שבר אותם בדרך לשחרור אבל אחרי שהשתחרר חזר הביתה ושינה אותו מבפנים.
זה בהחלט מעורר חשד כבד שלא כל הסוטות בפאלי נאמרו על ידי כבודו.זאת ממש נשמעת כאילו היא מושפעת מאוד מהטכניקות היוגיות הינדיות שהיו אז. נדמה לי שסטיבן בצ'לור אמר משהו על כך שכל עניין הג'אנות הוכנס אל הבודהיזם על ידי יוגים שלא היו מוכנים להיפרד מהטכניקה, למרות שהבודהה אמר בפירוש היא לא מביאה לשחרור.
מעניין גם שהסוטה הזאת עוסקת ביצור שמימי: האם זה נכון שהם נחשבו ללא גוף פיזי? אם כן, הרי שהבודהה מציע לו, בכך שהוא אומר לו לבטל מחשבות, רגשות ואת התודעה עצמה, פשוט להתנדף.
על הג'האנות החברה (באקדמיה) עדיין מתווכחים, אבל באמת הקטע הזה מתאים לתפיסה לא בודהיסטית מאשר בודהיסטית, ויש גם בג'הנה משהו מזה. אהבתי את הרעיון של "תתנדף". למרות שזה מאוד לא סביר…
יש מצב שבו אדם חווה (נסיון אישי), מצבי נירוונה. זו מעין המצאות במצב כמו להיות בערך בגלי אלפא. התודעה פועלת והכל פועל, אבל האדם שווה נפש לכל, וזו אינה אדישות או מיתה. זהו מצב של רגעה כמו ים רוגע, הכל קיים אבל צף אין למשל ויתור על השמחה או המחשבה.יחד התודעה והמחשבה צפים וכאילו אינם קיימים.תוך כדי שהם קיימים מאוד. כל תחושה או חשיבה מקבלת מצב של ציפה. יעני מעין חוק ארכימדס בתוך המוח. אלו רגעים מסויימים שלא הייתי רוצה לחוות אותם כל הזמן,
המצב אינו דומה למוות, כי האדם צופה במודעות אל תוך המודעות.
תודה אמירה,
אני מאוד אוהב לשמוע מכלי ראשון על חוויות כאלה. וברור שהשיר הקטן בפאלי בדיוק לא מתאר את מה שאת מתארת – הוא מדבר על הכחדה של התודעה, הפסקה של המודעות והכחדה של השמחה. זה מאוד מוזר.
הלו הלו, אני מבין שהרעיון של שלווה וריכוז ומצבי תודעה עילאיים לא נראה לכם בודהיסטיים מערביים שכמוכם, ואתם רוצים את הבודהיזם שלכם רציונלי, רואה את טבע המציאות בצלילות כפי שהוא, בקיצור תנו לי תנו לי ויפסנה.
אבל
מה זאת תפיסה בודהיסטית? תפיסה שלא מקבלת את קיומם של מצבי תודעה עילאיים? של ריכוז עמוק? יאללה יאללה כמו שאומרים אצלנו בסנגהה.
יש כאן ניסיון (נואל ונאלח לטעמי) ליצור פיצול בבודהיזם – להפריד בין הבודהיזם הטוב (ויפסנה, ראייה צלולה של המציאות) לבין הבודהיזם הרע (ג'אנות, מצבי ריכוז והתעלות עמוקים). וכל זה בשמה של תורה שמדברת על אי-פיצול ואי-שניות!!
אתם גם יכולים לבטל את ארבעת השלבים של הארהאט, יכולים לבטל קארמה, יכולים לבטל לידה מחדש, יכולים לעשות מה שאתם רוצים. אבל בבקשה אל תגידו שזה התכוון הטקסט. תגידו שזו הוריאציה שלכם.
אז בבודהיזם יש גם ג'אנות וגם ויפסנה. ולבטל את האחד ולהשאיר את השני על מקומו זה נחמד אם רוצים לעשות אדפטציה שתתאים לחיים מערביים נוחים ובלתי נזיריים בעליל, אבל חוטא לטקסט.
ביחס לג'אנות אני אשמח להפניות וביסוסים. עד אז נותר לי רק להסתמך על הבודהה: מאג'הימה ניקאיה 27 19-22:
"הג'אנות הן עקבות רגליו של הטאטאגאטה"
אור,
הג'אנות חשובות לבודהיזם ובכל אף אחת מהן אינה נחשבת כשחרור עצמו. (יש כאלה שטוענים שיש וויכוח פנימי בבודהיזם המוקדם בין ג'אניסטים לויפניסטים. אני לא יודע. )
בגדול הג'האנה הרביעית (ברופהגה'אנה) נשחשבת לחשובה בשביל נקוי אורוות מוחלט, לא הזו בה אין תודעה ואין תחושות. ומה זה בדיוק הכחדת ההתהוות בהקשר של ג'אנה?
לדעתי מדובר במשהו כמו מוות או אפילו במוות. וזה משונה.
לי זה נשמע די נורמלי. הבודהה מתאר את קצה העולם. יש סיכוי טוב שככה זה שם. הניבאנה היא קץ הקרמה, קץ ההתהוות. זה לא בידור ליום שישי, זה גם לא שינה טובה, זה הסוף. הג'האנות הן דימוי טוב לזה, השהייה רגעית של מאפיינים מנטאליים שונים, הניבאנה זה הדבר האמיתי, שם באמת זה נגמר. נגיע לשם ונראה בעצמנו. כשכל אלו יפסיקו תיוותר שלווה.