פודקסט בודהיסטי ושיחות בפילוסופיה
בעבר כתבתי על כמה פודקסטים שאני אוהב. זה היה בבלוג עם הפרסומות (שעדיין עובד!). משהו שקרה השבוע גרם לי לפתוח את iTune אחרי תקופה ממושכת של צום ולחפש מה חדש. גיליתי את החברה האלה שקוראים לעצמם החנונים הבודהיסטים (Buddhist Geeks), שזה שם די גרוע כי הוא כל הזמן נראה לי כמו Buddhist Greeks. הם הקימו בלוג נאה ופודקסט צלול ולטובתם יאמר שהם נמנעים ברוב המקרים מלשתף אותנו בהגיגים הקצת נאיביים שלהם לטובת ראיונות עם אנשים בודהיסטים מעניינים. שמעתי בינתיים את החלק הראשון של שיחה עם אלן וולס, אותו אני לומד לחבב, במיוחד אחרי שהוא אמר לי באופן אישי שלדעתו המחקר שלי מעניין ורלוונטי.
אם כבר מדברים על וולס, אז כדאי לצפות בשיחה שניהל עם ג'ון סירל על תודעה מזרח-מערב. הדרך בה שניהם מתבטאים סיפרה לי הרבה עליהם – הרבה יותר מאשר יכולתי לדעת רק מקריאה בספרים ובמאמרים. את וולס כאמור פגשתי, אבל מעולם לא ראיתי את סירל. עכשיו אני יודע שהוא אדם לא רגוע בכלל. כל זה התרחש באוניברסיטת נורת'ווסטרן ואפשר לצפות בזה כאן.
בחזרה לפודקסט. Point of Inquiry (נקודה למחשבה?) הוא לא פודקסט בודהיסטי, אבל לפי שמות הדוברים זה בלי ספק מקום של שמחה לכל פילוסוף. הם עוסקים בשלושה תחומים: (1) פסאודו-מדע והעל טבעי, (2) רפואה אלטרנטיבית (3) דת וחילוניות. עדיין לא האזנתי לתוכנית מלאה, אבל אני מצפה לכך.
גם Royal Society משדר פודקסט מבטיח. האירגון הזה הוא גוף עצמאי לקידום מצויינות במדע באנגליה והקולוניות לשעבר (או איך שתרצו לתרגם Commonwealth). אתם יכולים להיות בטוחים שמי שמדבר אצלם בפודקסט הוא לא פחות מאשר החוקר הכי חשוב ביקום או משהו כזה.
מה שמזכיר לי שיש און ליין סדרת הרצאות מעולה של הביביסי על התודעה, כולל הרצאתו של חוקר המוח הידוע וילאייאנור ראמצ'נדרן.
האזנה מהנה.
אולי לא רגוע (וגם פילוסוף לא משהו, האמת), אבל איזה פרפורמר.
לא ברור על מה המחלוקת ביניהם בעצם. סרל מעוניין במחקר שייתן הסבר סיבתי בין מצבי מוח ל ד י ו ו ח י ם על מצבי תודעה. וואלס לעומתו רוצה שנעשה מדיטציה. התוצר של החקירה של סרל הוא טענות עובדתיות, אצל וואלס התוצר הוא שנפתר מהסבל. וואלס העלה כמה נושאים מעורפלים כמו השאלה, שנשמעת לי מהותנית, 'מהי תודעה?' כשלא ברור איך בדיוק צריכה להיראות תשובה לשאלה כזו לשיטתו.
סרל לא רגוע? אני דווקא מצאתי שהוא דובר הרבה יותר רהוט וקוהרנטי מוואלס. לא כל סוגי המורים צריכים לשבת בישיבה מזרחית ולדבר בשקט.
אגב, יצא לי לקרוא את הספר "Choosing Reality" של וואלס שמנסה לדון בפילוסופיה של המדע מכיוון פילוסופי בודהיסטי. התוצאה חלשה ומבולבלת.
נכון. ה"דיון" נראה ונשמע כמו שיח חרשים רוב הזמן. גם אני לא התרגשתי מ "choosing Realist" אבל עם הזמן הבנתי לאן הוא חותר ואני חושב שיש לרעיונות שלו פוטנציאל. אולי הספר שלו Taboo of Subjectivity מעביר את זה טוב יותר. הכוונה שלו היא להשתמש במדיטציה כטכניקה מדעית כדי לחקור את הפעילות של התודעה. אין כוונה להשתמש רק במדיטציה, אבל יש הבנה שבלי מדיטציה זה בעצם כמעט בלתי אפשרי. למה? כי אנשים לא מסוגלים אפילו לדווח באופן קוהרנטי על מצבי התודעה של עצמם אם הם לא מאומנים להתבונן בה באופן רציף ועקבי.
שנוזל, הפסקה הראשונה שלך מאמצת את הטיעון של סירל, אבל זה לא מה שוולס אמר. הוא לא חושב שהתבוננות מובילה רק להתגברות על סבל ושמדע מוביל רק לעובדות. הם חלוקים, אולי, על השאלה מה הן עובדות במדע ואיך משיגים אותן. סירל טוען שרק ידע על המוח יוביל לידע על התודעה. וולס טוען שזה לא מספיק ושאימון שיטתי של המודעות והריכוז יכול לספק ידע רלוונטי.
סליחה על שגיאות ההקלדה.
choosing reality
the taboo of subjectivity
אז היית אומר שוולס מציע פשוט מחקר פנומנולוגי משופר על-ידי כושר התבוננות טוב יותר שמושג במדיטציה?
אני אנסה להציץ בספר ההוא.
אני חושב שהוא מציע _גם_ את זה. בדרך הוא יורה לכל הכוונים ולפעמים גם מחטיא. ולפעמים פוגע.
אם כבר אתה מתכוון לקנות את הספר הזה תרשה לי לעשות לך את החיים קלים ובאותה נשימה לבדוק משהו שמזמן רציתי לבדוק עם אמזון:
http://www.notes.co.il/assaff/30053.asp