ליזה סימפסון בוחרת ומתחברת
ליזה סימפסון הגיע למסקנה, כמו אמריקאים רבים, שהיא יכולה ממש לבחור את הדת שלה. חבל שהיא עדיין בקבוצת מיעוט. רוב האנשים פשוט נשארים בדת לתוכה הם נולדים, ומתעקשים שהיא, כאילו במקרה, הדת הכי טובה. ותנחשו מה היא בחרה?
הרבה מערביים רוצים קצת רוחניות אבל סולדים מהנצרות שעדיין עוסקת באופן קצת מוגזם בעל-טבעי. אבל היא כמובן לא בחרה בבודהיזם, אלא בבודהיזם מערבי. זו אולי אפילו דת חדשה: רעיונות טיבטים במנזר סיני עם גינה זן-בודהיסטית (ולא לבלבל את הפסל של האיש השמן עם הבודהה). הפרק הזה נוגע בוויכוח בין בודהיזם לנצרות שהוא הוויכוח השני בחשיבותו בתיאולוגיה היום. הראשון – עדיין לא מדברים על זה ממש – הוא עם האיסלם.
מי אמר שעידן הדתות פינה את מקומו לעידן התבונה?
וכמובן אי אפשר בלי קריצה משעשעת לכיוון מה שבאמת מעסיק הרבה אנשים דתיים: ההבדל הבלתי ניתן לגישור בין האסכולה שלך לאסכולה יריבה של אותה דת. יש לזה כמובן סיבות באבולוציה של הדת. יריבות בין כיתתית נשענת על הבדלים מכוונים שנוצרו מתוך התנגדות פעילה של כיתה חדשה לדוגמה הדתית. מן הצד השני הבדלים בין דתיים יכולים לצמוח בלי שום תקשורת בין דתית, ולכן לא לעורר וויכוח מלכתחילה. זה היה המצב עד לפני מאה שנים בין הבודהיזם והנצרות, שהיו יחידות עצמאיות שכמעט לא נגעו זו בזו.
בוידאו בסוף קצת נקטע אבל הכומר אומר "בודהיזם, חה חה חה! להרבה ילדים יש חברים דמיוניים".
——————————————————–
שקופית חסות: פסיכולוגיה בודהיסטית בגוגל (מה זה?)
