אסף כבר לא כל כך יקר
במשך אלפיים שנה העם היהודי כתב מכתבים. במשך אלפיים שנה המכתבים נפתחו במילים "שמעון היקר" או "שונמית היקרה". אבל משום מה בזמן האחרון האימיילים שאני מקבל נפתחים במילים "אסף יקר", בלי ה"א הידיעה. זה מאוד משונה!
אני משער שזה עוד אחד מהסימנים לאנגליזציה של העברית. באנגלית פותחים מכתב ב Dear Asaf ואין זכר לה"א הידיעה. לכן גם התרגום לעברית שומט את הה"א. זה כאילו יותר חו"לי כזה, ומגניב.
אבל נדמה לי שהבסיס לזה הוא גם ההרגשה (המוטעית) שה' הידיעה מדגישה משהו מיוחד באדם הממוען כאילו "היקר" פרושו "הכי יקר". מזה אותם כותבים רוצים להמנע, כי בשבילם כולם שווים ואין אסף אחד חשוב יותר או יקר יותר משמעון.
אכן ה"א הידיעה מופיעה לפעמים כציון של הצטיינות מיוחדת: "זה האסף בה"א הידיעה!" כותבי המכתבים חושבים לעצמם: "מה פתאום אסף היקר? האם הוא באמת הכי יקר? הרי כל מה שאני רוצה להגיד הוא שהוא אדם יקר, ולא האדם הכי יקר". אבל הם טועים. ה"א הידיעה כאן מציינת פשוט סמיכות: אדם מסוים שהוא יקר.
נכון ש"אסף יקר" יכול גם הוא לציין אסף שהוא יקר (כמו מכונית יקרה: מכונית שהיא יקרה), אבל יש שתי סיבות לדחות את המוצר המאונגלז הזה. הראשונה היא הקונבנציה. ככה כותבים בעברית, וככה תמיד כתבו. השנייה היא שמדובר בשם עצם פרטי שצריך לקבל יידוע.
כשאני כותב "קוראים יקרים" אני לא מתכוון למישהו ספציפי, אבל כשאני כותב לד"ר פנינה בלומנטל (רופאת שיניים), אני כותב ד"ר פנינה היקרה. כי זו פנינה. לא סתם מישהו. ככה זה. אז נא לחזור ומהר לצורה הקלאסית "אסף היקר" ולהפסיק עם השטויות.
לתשומת לבכם.
אני לא באמת מסכימה איתך שהנוסח הזה נעלם.
זו פתיחה מאד נוחה לי כשאני כותבת לאנשים. גם כאלה שאני מכירה וגם כאלה שפחות ואני משתמשת בה באופן רציף ודי קבוע.
נ.ב. וחוץ מזה, רני רהב ופקידותיו כותבים/ות ממש ככה על כל מכתב ומסמך והשמנה היוצא ממשרדם :)
לא שמתי לב לזה כל כך, אולי כי האימלים שאני מקבל מתחילים ב"אהלן".
מי שקשה לו ה' הידיעה יכול גם יקירי או יקירתי. למשל, פנינה יקירתי, למרות(או בגלל) שאת רופאת השיניים שלי אני אוהב אותך
ואציל
אסף היקר,
אין ספור תודות על פתרון הבעיה שמטרידה אותי מזה כמה חודשים כבר. מאז ומתמיד השתמשתי בה"א הידיעה אך מאחר שאינני חי בארץ ומאחר שיותר ויותר אנשים משמיטים אותה, חשבתי שאולי אני הוא זה ש"טועה".
בקיצור, תודה !