בודהיזם נוצרי ומדיטציה למשפחות

15 Comments

1. מאד נגע לליבי הנושא של שילוב הבודהיזם בחיי המשפחה.

   נניח לתרגל בקבוצה באופן מסודר.

   רק הנסיעה של שעה פלוס לכל כיוון לא משנה לאן מוציאה את החשק וגורמת לשיקולי סדרי עדיפויות עם המשפחה. וגם הכסף.

2. מעניין, הייתה לי שורה שמחקתי על כמה הרבה שזה עלה. כיוון שאנחנו באנגליה זה היה *רק* שעה נסיעה – לכן בעצם בחרנו לנסוע לכאן ולא לקורס משפחות בגאיה האוס מרחק 4 שעות. מעורר פלצות.

   מה נעשה כשנירצה לנסוע ליאטרה בצרפת?

3. מאוד הייתי רוצה למצוא את הקהילה בה אפשר לעשות את זה על בסיס קבוע.

4. Asaf, as usual achla post

   I relate quite closely to what you describe on the seam line between religiousness and religiosity, though I suspect I am slightly more of a sucker for hugs and rainbow circles. However, in your opinion, beyond packaging (as in ‘tocho achal; klipato zarak’), does it not stand for reason that there is a domain of consciousness where Buddha or Yeshu or Krishna are but names of the same? Therefore, if one is lucky enough to meet a clear being – one who can transmit a whiff of being out there (that is to us, silly little ‘me’s & ‘mine’s), is it not somewhat pointless to try and define the message as Buddhist, or Christian, or Unitarian or whatever? The message IS (love), and all the rest is individuated interpretation – leave it by the riverside and enjoy singing for Tamari

   Incidentally, I am amused by
   the 'Hinglish’ spelling for
   mindfulness, as of course it could be read as ‘mine-fullness’, which tongue-in-cheek describes so well the enlightenment zombies you mention

   While on spelling – בלי לסתות ימינה ושמאלה – surely with ט

5. תודה מייקל (או מיכאל).

   כן, זה הגיוני לחשוב שכל "המוארים" הם אותו הדבר. אבל כשמדובר על מסורות עתיקות כמו נצרות ובודהיזם קשה באופן מעשי להפריד בין המסורת למסר המקורי של איזה אדם ( ובכלל יש טוענים שהאדם לא היה קיים). במילים אחרות, לי אין גישה לקרישנה, ישו או לבודהה כבני אדם אלא רק כאידאלים מיתולוגיים שנבנו בתוך מסורת מסויימת. בראש שלי הם כמובן יכולים להתמזג לכדי יישות אחת. אבל צריך לזכור שזה הראש שלי.
   בסופו של דבר המסר של המסורות עצמן הוא לא כל כך דומה. ישו סבל על הצלב בשביל החטאים של כולנו. בודהה לא. ישו הוא בן אלוהים (ובנה של בתולה) ובודהה לא. יש עוד הרבה הבדלים ואני לא מתכוון להכנס לזה עכשיו.

   זה קצת יותר קל, אני חושב, כשהמורה עומד לך מול העיניים. פגשתי כל מני מורים בחיים וחלקם השאירו עלי רושם של אנשים גדולים שיודעים ורואים משהו מאוד חשוב. יש לי הרגשה שהם רואים ומבינים את אותו הדבר (נקרא לזה האמת). אבל בעצם אני יכול רק לנחש מה שהם רואים, בעוד שאני ממש שומע את מה שהם אומרים, וכאן הם נבדלים לפחות בסגנון, אם לא בתוכן.

   ההבדלים מעניינים אותי כמו הדמיון. אין אפלייה.

6. לא היה לי המזל לראות אותו פנים אל פנים, אבל מספיק לראות הרצאות שלו ביו טיוב על מנת להתרגש עד עומק הלב. לפעמים ההרצאות שלו נראות פשוטות, אך מאחוריהן מסתתר מסר עמוק הרבה יותר. האדם הזה מדגים חמלה וריכוז בדוגמא אישית נעלה.
   מאוד הייתי רוצה לפגוש אותו

7. Little bit like the Rebbe said – it depends (ze Talui). In absolute
   terms, Jesus, Krishna or Buddha's existence is just as real as 'you' are; They do not become one in your head – your head is what is in the way of their oneness. Is it not that the mind is fascinated by the differences, while the heart is drawn to the sameness? In Nisargadatha's
   words – "Consciousness tells me that I'm
   nothing, Love tells me that I'm everything; between these poles my life flows"… kind of behafuch al hafuch

   I would also dare to venture that the original message (meser) and the traditional message are not the same. The first was born of the interconnectedness by a teacher who was indeed 'plugged in'; the second is the interpretation of generations of followers and is mostly driven by political and economical agendas. In my
   observation, there is little between what Jesus was talking about and the church, and indeed Buddha's legacy fared much better

   But don't get me wrong – I do
   not 'know' anything about it, just
   enjoying the pillpul. Hope you do too

8. הציטוט מניסרגדטה נהדר. תודה.
   באמת הפרספקטיבה של הלב מתאימה יותר מהפרספקטיבה של המוחלט. ואת זה אני אומר, כמובן, מתוך הפרספקטיבה של הראש.
   :-)

9. תודה על הפוסט.
   בטיולי הראשון בהודו, לפני 11 שנים, במקרה שמעתי על ריטריט של תיך – הוא בדיוק היה בהודו בפילגרמדג'! בקיצור, אני עדיין זוכר עד כמה התרשמתי מהאדם, על אף שהיה קצת חולה ועל אף שאני אז ממש לא הבנתי יותר מדי בבודהיזם או בהארות למיניהן. יש עליו.

10. בכל מקרה בעשר השנים האחרונות יש לי בת זוג שאני דווקא אוהב.

    מה זאת אומרת דווקא ? דווקא אוהב ?

    אפשר לתרגל מדיטציה מאתיים שנה ולהרגיש נורא חשוב רציני ומבין עניין.

    המתרגלים המערביים לוקים בנפיחות יתר בחשיבות יתר ברצינות יתר ולכן המדיטציה וחיי המדיטציה רק מגדילים את הכלא ממנו רוצה אתה להשתחרר.

    בן אדם שמתרגל מדיטציה בודהיסטווה שכמותך אומר שהוא דווקא אוהב תבת זוג שלך.

    אח יקר, גבר יקר, ללא כחל ושרק, צא מהראש שלך וכנס ללב, החופש שלך עובר דרך הלב שלך ולא דרך התפיסות והרעיונות הנפוחים הלעוסים והמשעממים של מה זה תרגול רציני ומכובד.

    בודהיסטווה לא יודע שיש מקום גם למשפחה בדהרמה. בודהיסטווה מכיל הכל כמו הדהרמה.

    אסף יקר

    בודהיזם מכוון אותך פנימה ללב לאהבה וחופש.

    הדהרמה מכילה הכל

    "יכול להיות שלחיות בזוג זה באמת קשה, ושזה לא מתאים לתרגול מדיטציה." יכול להיות ? אתה יכול להתעורר ולהיות ער כל רגע אם רק תיזכור מי אתה, עם אשה עם ילדים עם עבודה עם רוח עם גשם עם קקי בשרותים ועם דמעות בעיניים, עם קרן שמש ביום אביב, ועם ברד על הראש בחורף סוער.

    צא צא צא מהקליפות שלך

    צא אל החופש

    דרך הרגש

    דרך הלב

    יא ראשן

    באהבה רבה

    זאב לבן

11. כן הראש הראש תמיד מחפש מה לא בסדר
    מחפש מה פגום מה לא הגיוני מה לא מסתדר

    נפלא שגם הראש לא מצא בטיך משהו לא בסדר
    ממש הישג של הראש

    אתה מאמין לו כשהוא מוצא משהו לא בסדר
    אתה מאמין לו כשהוא מוצא שהכל בסדר

    מתי הוא יתחיל להאמין לך ?

    מתי תתחיל להאמין בעצמך ?

    מתי תזנח את כל הרעיונות והמחשבות האינסופיות והכל כך מורכבות וסותרות שהראש, החיה המטורפת הזו שלך לא מפסיק לייצר ?

    מתי תפסיק להאמין לשטויות שהראש שלך שלי ושל אחרים מייצרים ללא הרף ?

    מתי אתה מקשיב ללב ?

    מתי אתה מרגיש ?

    זה השער זה הסוד

    הלב הפועם

    לב של גבר אמיץ

    באהבה

    זאב לבן

12. אני עדיין זוכר עד כמה התרשמתי מהאדם, על אף שהיה קצת חולה ועל אף שאני אז ממש לא הבנתי יותר מדי בבודהיזם או בהארות למיניהן

    וואלה תומר יקר

    כנראה שטיך הוא משהו משהו אם התרשמת ממנו על אף שהיה חולה

    בטח אם לא היה חולה הוא היה מרשים עוד יותר, חבל על הזמן

    לפני כמה ימים הילדה שלי שילשלה תצורה שלה במשך כמה שעות.

    במיטה בסלון בשרותים

    על הרגליים שלה עליי

    היה מסריח רצח בן אדם, ושמתי לב שעל אף השלשולים והסירחון הנוראי התרשמתי ממנה

    כן התרשמתי ממנה, יש עליה

    באהבה רבה

    זאב לבן

13. ראית יותר מדי טלויזיה ביום הבחירות בלילה ואז מצאתי את עצמך כאן נופח נפיחה מוארת לכבודנו – תודה רבה! חשיבות עצמית או לא, נדמה לי שאתה צועק בעיקר על עצמך, אז הכל ממילא נסלח. רפואה שלמה למשלשלת.

14. אתמול בלילה, ליל הבחירות
    התפשטתי ונכנסתי למטה, הדלקתי נרות ושמתי מוזיקה

    חזרתי לתוך הרחם של אמא שלי לגיל 7 חודשים של עובר
    חזרתי ליום בו היא קיבלה את הבשורה על מותו הפתאומי של אביה מהתקף לב בעבודה.

    הרגשתי את הכאב שהציף אותנו, הרגשתי איך אמא שלי מתה ואיך פחדתי למות איתה.
    בכיתי כי לא רציתי שסבא שלי שעדיין לא ראיתי, אבל תמיד הרגשתי, ילך ממני, לא רציתי להיפרד ממנו.

    התחלתי מתוך הבטן להיסתכל מסביב, דרך הרגש, כמו דולפין, הרגשתי את אמא שלי את אמא שלה, את הדודות ואבא שלי ואלוהים בתוך ההמולה והכאב, דיבר אלי, הוא היה איתי בתוך הסערה.

    חזרתי עוד אחורה, ונזכרתי שלכל אורך החודשים בבטן של אימי, הרגשתי את סבא שלי, את החום הנדיבות והאהבה שהוא הרעיף, הרגשתי גם את הדאגה הכאבים והחרדות שנשא בתוכו.

    ברגע שגופו קרס וליבו פסק, ידעתי על כך לפני שמישהו בישר זאת למשפחתי.
    כשגופו קרס, הוא נישאר והוא דיבר איתי.

    לא היה בי כאב ברגע זה, הרגשתי את גופו חדל, אבל הוא נישאר ודיבר איתי כך שלא חוויתי מוות שלו, רק שינוי צורה.

    הוא אמר לי בחיוך ואף צחק – אתה רואה, ככה בין רגע הגוף יכול לקרוס, אי אפשר לדעת מתי, תהיה מאושר, תטרוף את החיים שלך, כל רגע ורגע הוא אמר לי, ואני צחקתי, צחקנו שנינו.

    אחרי זה נחתי בתוך הרחם של אמא שלי, שילבתי ידיים מאחורי הראש ונשענתי לאחור כמו בערסל, כולי זורח באור זהוב כמו שמש.
    חם ונעים, וחיוך על השפתיים.

    היום סיפרתי לאמא שלי, שאלתי אותה על הכאב שהרגשתי בסבא שלי.

    היא סיפרה לי פעם ראשונה בחיים, שהוא התייתם מאב בגיל 13 ואיבד את שתי אחיותיו למחלת הדזינטריה.
    הוא נישאר עם אמא לבד, אשה קשה דומיננטית ונוקשה.

    בגיל 30 ומשהו הוא איבד כליה
    בגיל 50 ומשהו הוא עזב את גופו.

    יש את פחד המוות
    יש גם את כח המוות

    זו היתה הטלויזיה שלי אתמול בלילה אח יקר

    אאאאההההוווו !

    זאב לבן בחוץ
    נחש לבן בפנים

15. .

Comments are closed.