פרק 15: שמחה

גרסה מתוקנת יצאה לאור בספר דברי אמת. עכשיו בחנויות (המובחרות כמובן) וכן ישירות מהוצאת פרדס במחיר מוזל.

197

אנו חיים בשמחה גדולה, ללא שנאה בין שונאים.

בין אנשים שונאים אנו שוכנים ללא שנאה.

198

אנו חיים בשמחה גדולה, ללא מדווה בין חולים.

בין אנשים חולים אנו שוכנים ללא מדווה.

199

אנו חיים בשמחה גדולה, ללא תאווה בין מתאווים.

בין אנשים מתאווים אנו שוכנים ללא תאווה.

200

אנו חיים בשמחה גדולה, אנו שאין בבעלותנו דבר.

נחייה כמו האלים הקורנים הניזונים מהִתעלות רוחנית.

201

ניצחון מוליד טינה, המובס חי בכאב.

השלווים חיים בשמחה, כיוון שזנחו ניצחון ותבוסה.

202

אין אש כתאווה,

אין פשע ככוונת זדון.

אין סבל כמצרפים,

אין ברכה גדולה מהשלווה.

203
רעב הוא המחלה הגרועה מכל;

דברים מותנים הם הסבל הנורא מכל;

בשביל מי שיודע את זה באמת,

ניבאנה היא השמחה הנעלה מכל.

204

בריאות היא ההישג הגבוה מכל,

סיפוק הוא העושר הגדול מכל.

אמון הוא העמית הטוב מכל.

ניבאנה היא השמחה הנעלה מכל.

205

לאחר שגמעת את משקה הבדידות ומשקה השלווה,

אתה חופשי מפחד ונטול רוע – גומע את משקה העונג הנובע מהדהמה.

206

טוב לראות את האציליים: לשהות במחיצתם תמיד מביא שמחה.

אדם יהיה תמיד מאושר אם לא ייראה טיפשים.

207

אכן, המסתובב בחברת טיפשים מצטער לאורך זמן.

לשהות במחיצת טיפשים זה סבל,

כמו שהייה תמידית במחיצת אויב.

אך לשהות במחיצת חכם זה דבר משמח כמו פגישה עם קרובי משפחה.

208

יציב, חכם, ומלומד;

סבלן, דבק בחובותיו, אצילי;

לך בעקבות איש כזה, אמיתי ונבון,

כמו הירח שעוקב אחר מסלול הכוכבים.

הערות לפרק 15: שמחה

[200] האלים הקורנים (Ābhassara) הם קבוצה של אלים בעולמם של האלים הנעלים המכונה עולם הבְּרַהמָה שמייצגים התעלות ואהבה רוחניות (pīti & mettā). כיוון שאין להם גוף הם אינם אוכלים וניזונים מהתעלות בלבד.

[202] המצרפים הם חמישה היבטים או תהליכים שעל-פי הבודהיזם מצטרפים לכדי האדם השלם: הגוף החי, תחושה, תפיסה, דחפים ותודעה. אף אחד מהם אינו ה"עצמי האמיתי", ואף אחד מהם אינו יציב ואינו מביא הנאה נצחית. לכן, הם נחשבים "סבל" ולעתים קרובות מכונים חמשת המצרפים של ההיאחזות: בני אדם נוטים להיאחז בהם כאילו הם קבועים, יציבים וניתנים לשליטה.

"אין ברכה גדולה יותר מהשלווה". המילה שלווה היא המקבילה בפאלי למילה שאנטי שהתאזרחה בעברית המדוברת. היא מציינת כאן את השלווה הנעלה בה מצוי מי שהגשים שחרור מוחלט.

[203] "רעב הוא המחלה הגרועה מכל". הפרשן מסביר: בניגוד למחלה שנעלמת לאחר מתן התרופה, התרופה לרעב (מזון) אינה מכחידה את הבעיה. לכן רעב הוא המחלה הקשה ביותר. אבל המובן של הפסוק הוא מטאפורי: המצב האנושי מאופיין ברעב שאינו בא לכדי סיפוק סופי לעולם, אלא רק לכדי סיפוק זמני (עד הרעב הבא). הסיפוק, לכן, הוא סיפוק מותנה ולכן, כמו כל הדברים המותנים, הוא סבל. מי שמבין זאת לגמרי, יודע שאין בהנאות העולם הזה כדי לספק או לגרש את הסבל ומבין שניבאנה היא לבדה השמחה האמיתית, שמחה שאינה תלויה בסיפוק החושים.

"דברים מותנים" הם סנקארות (saṅkhāra), מונח שמתאר את כל התופעות העולם מלבד ניבאנה, שחרור מוחלט. כל התופעות תלויות זו בזו ונובעות זו מזו ואף אחת מהן אינה בלתי-תלויה או עצמאית. במיוחד חשוב על פי התפיסה הבודהיסטית להבין שכל אירוע במסגרת הגוף והתודעה הוא אירוע מותנה שמתרחש כיוון שהתהוו התנאים להתרחשותו. לכן, אף אחד מהם אינו שייך באופן בלעדי ל"עצמי" עצמאי ובלתי תלוי.