מחשבות על רשימות / כמו פיל
פתחתי כאן את גלות רוחנית בשנת 2004 כשנה אחרי שהגעתי לאנגליה. עדיין לא ידעתי שאשאר כאן כל כך הרבה שנים, אבל ידעתי שאני מעונין בקשר עם קוראי עברית. שמחתי כשאורי וירדן הסכימו שאצטרף וכמובן שהיתה בזה גאווה אליטיסטית שאני בכלל לא מתבייש בה. במשך רוב שנותי בגלות הייתי במעין בידוד אינטלקטואלי וחברתי, לפעמים על סף שגעון, והבלוג היה בשבילי צינור דרכו זרם אויר צח, ולפעמים קצת לח, מהעולם תרבותי דובר עברית. אני מודה מקרב לב לכל מי שקרא הגיב כאן, באימייל או סתם ניגש אלי בחתונה או בריטריט ואמר "הי אני קורא את הבלוג שלך". תודה מיוחדת שלוחה לצוות רשימות, ובמיוחד לירדן ואורי שהיו הפנים הציבוריות של הפרויקט, שאיפשרו את כל זה. הבלוג השפיע עלי בכל מני מובנים, ואני מקווה שהשפיע לטובה במשהו גם על מי שקרא.
קראתי לבלוג גלות רוחנית כי חשבתי שהגלות מרצון שלי היא רק מימוש גיאוגרפי של מצב עמוק יותר. זה מצב של געגוע אל בית, שאיפה ליציבות, למרכז, שאינה מתממשת אף פעם. סיום הגלות הגיאוגרפית של היהודים בישראל ממחיש לדעתי בדיוק את זה – הגלות הרוחנית עדיין מתרחשת במלוא עוזה, ואינטלקטואלים, ביניהם כמה כותבים ברשימות מביעים את זה שוב ושוב. האם יש באמת בית שאפשר לחזור אליו? בעיני זה לא יותר מאשר חלום, שלעיתים מתעוררים ממנו אל חלום בלהות. אולי המישור הפוליטי הוא רק דוגמה קיצונית ולא מייצגת. אנשים מאמללים את עצמם בגלות אישית, בגעגוע תמידי אל חיים אחרים, שהיו או שאמורים היו להיות. האידיאל הבודהיסטי מתואר בתור יציאה מן הבית אל מעין גלות של חיי נדודים. אבל בעולם המטאפורות המקסים הזה מתקיים היפוך משמעות: חסר-הבית הוא זה שיסיים לנדוד (סמסארה פרושה נדודים). הגלות היא בעצם בית, ולכך התכוונתי בגלות רוחנית.
הגיע הזמן לסיים את הבלוג הזה במתכונתו הנוכחית. ההתפרקות או "השינוי המבני" של אתר רשימות הוא זרז, ואני שמח לנצל את ההזדמנות כדי לזוז. תקופת הלימודים הפורמאליים שלי נגמרה, ואיתה גם תחושת הגלות מ"החיים האמיתיים". שני הילדים שלי נולדו כאן, בעיירה הקטנה במרכז אנגליה בה הייתי בטוח שלא נשרוד יום מעבר לתאריך הגשת הדוקטורט. שרדנו, ולמדנו לאהוב את הבית על שטיחיו הירוקים וספות העור החומות שודאי גרמו פעם לבעל הבית להרגיש מכובד יותר מכפי מידתו. הציעו לי לעבוד באוניברסיטה בתור יועץ לחוקרים צעירים, וכמובן שהסכמתי. לא נשאר הרבה מהגלות המקורית. גם מבחינת הנושאים שמעסיקים אותי התרחש שינוי גדול. אני לא עוסק עכשיו בטקסטים, תיאוריה או היסטוריה של בודהיזם (למרות שכמה ספיחים עדיין מחכים לתשומת לבי כמו עריכת הדהמפדה ושני מאמרים בדפוס). קצתי בפילוסופיה ונעשיתי חסר סבלנות לדינמיקה מנוונת הלב של חיי מחקר באקדמיה. אני עדיין סבור שצריך להיות מקום של כבוד להגות, אבל הרוח באוניברסיטאות נושבת למקומות אחרים. ואולי זה בכלל לא העולם אלא רק אני שהשתניתי.
אני משיל מסיר מעלי עכשיו את נשל דמותי הישנה ומחכה בדריכות לראות איזה טיפוס אוליד. אחרי בידוד של כמה שנים, אני נהנה מאוד מהעבודה עם אנשים, מהייעוץ, ומחשיבה על חינוך על עבודה ועל השכלה גבוהה. גם מנעמי משכורת דרגה 7 לא פסחו עלי. אולי בזה (כלומר בהשכלה גבוהה, לא במשכורת) יתמקד הבלוג כשיבקע שוב מהביצה. עדכונים על עתיד הארכיון והבלוג המחודש בהמשך.
כיוון שמזה כמה זמן המערכת לא נותנת לי לכתוב פוסטים חדשים, אני מצרף את השורות האלה לפוסט ישן-חדש שהוא בעצם פרק מהדהמפדה. להתראות!
23. הפיל
320
אני אסבול את הגידופים
כמו חיצים שלוחים מקשת אל עבר פיל במלחמה.
אכן, רבים מהאנשים הנם חסרי מוסר.
321
הם מובילים את המאולף אל תוך ההמון, המלך עולה על גבו.
מבין האנשים המרוסן הוא הטוב ביותר – זה אשר סובל את הגידופים.
322
פרדים מאולפים, סוסי סינְד גזעיים,
פילי קוּנְגָ'ארָה ופילי נָאגַה הם מצויינים,
אך ריסון עצמי מצויין מהם.
323
אכן לא בכלי רכב מגיע אדם אל מחוז אין–יעד אלא באמצעות ריסון עצמי; המרוסן מגיע [לשם] באמצעות ריסון.
324
פיל, דְהַנַפָּאלַקַה שמו, קשה לשליטה בעונת הייחום.
בשבי הוא אינו טועם מזון [אלא] מעלה בזיכרונו את חורשת הפילים.
325
כאשר הוא עצל וגרגרן, ישנוני,
מתהפך על משכבו כמו חזיר שמן ומפוטם,
הבטלן מגיע אל הרחם שוב ושוב.
326
בעבר התודעה הזו יצאה לנדוד לאן שרצתה,
להיכן שחשקה, ולפי משוש לבה.
היום אני ארסן אותה כהלכה, כמו אוחז–בדורבן
המרסן פיל בעונת היחום.
327
מצא הנאה בערנות, שמור היטב על תודעתך,
חלץ עצמך מדרך החתחתים, כמו פיל השקוע בבוץ.
328
אם מצאת רֵעַ נבון, שותף לדרך, חכם שחי כראוי,
עליך לגבור על כל הסכנות וללכת עמו בשמחה ובקשב.
329
אם לא מצאת רֵעַ נבון, שותף לדרך, חכם שחי כראוי,
עליך ללכת לבדך כמו מלך העוזב ממלכה שהובסה
או פיל בחורשת מָאטַנְגָה.
330
מוטב לחיות לבד, אין אחווה עם טיפשים.
חייה לבדך בלי עשות רע, בקש מעט,
כפיל בחורשת מָאטַנְגָה.
331
כשצרה מתרגשת חברים הם שמחה; הסתפקות במה שיש היא שמחה;
בסוף החיים, חסד [שעשית] הוא שמחה; נטישה של הסבל כולו היא שמחה.
332
בעולם, שמחה היא אהבה לאם, וכן אהבה לאב.
בעולם, שמחה היא כבוד לפרושים, וכן כבוד לברהמינים.
333
שמחה היא מוסריות עד ימי–זקנה, שמחה היא אמון מבוסס.
שמחה היא השגה של חוכמה; הימנעות מרע היא שמחה.
*********************************
הערות לבית 23: הפיל
[325] "מגיע אל הרחם שוב ושוב" כלומר, נולד מחדש בעולם בני האדם או בעולם החיות בהם אדם חווה סבל גופני.
[329] מאטנגה היא חורשה שנקראה על שמו של פרוש בשם מאטנגה שבחל בחברת האנשים סביבו ועשה אותה מקום מושבו.
בפרשנות הפיל הזכר מתואר בתור מי שעוזב את חברת הפילות והצאצאים כיוון שהם אוכלים את מזונו ומעלים בוץ במי השתייה. בין אם זו הסיבה ובין אם לא, בעדרי פילים בטבע הזכר אכן אינו שוהה עם העדר במשך רוב השנה אלא נודד לבדו ומצטרף בעונת הייחום.
[i] נורמן חושב שצריך להבין כאן "המון" בתור "מלחמה" כמו בפסוק הקודם (Norman 1997a p.139)). הפרשן חושב אחרת, ואינו מזכיר כלל פילים אלא דווקא סוס או פר הרתומים לכרכרה. נראה שיש לו על מה לסמוך כי הפסוק הזה אינו מופיע בסמוך לפסוק הקודם בגרסאות אחרות (גנדהרה, פטנה, אודנה), כלומר, הוא אינו שייך לפרק על הפיל.
[ii] מחוז אין–יעד הוא תרגום של agata. המסורת והמילון מסבירים שהביטוי מתיחס ל'ניבאנה', המקום שלמעשה אינו מקום. נורמן מציין שהכוונה יכולה להיות גם מצב שאין בו הופעה או לידה מחדש (gati).
[iii] כלומר, נולד מחדש. הבית הזה אינו שייך לפרק על הפיל, וכניראה כלול פה בגלל שהוא עוסק בחיה גדולה אחרת.
[iv] נראה שהפרשן סבור שמדובר במלך שכבש שטח מסוים אך הבין שאין בכך טעם והחליט לפרוש מתפקידו ולהפוך נזיר פרוש ביער. ייתכן כמובן שהמשמעות היא בדיוק הפוכה: המלך שממלכתו הובסה יוצא לבדו לגלות.
[v] למרות שהפרשן מבין את המילה "מאטנגה" כאילו היא שמו של הפיל יש יסוד לחשוב שמדובר דווקא בשם החורשה שנקשרה בשמו של פרוש בשם מאטנגה שבחל בחברת האנשים המושחתים סביבו. (Carter & Paliwadana 1987 p.494 n.15). נורמן אינו מסכים (Norman 1997a p.141).
[vi] כפי שנורמן מציין, המילה שמתורגמת כאן "מבקש מעט" היא appossukka שככל הנראה מורכבת מ appa+ossukka. המילה ossukka שאינה מופיעה במילון נגזרת מסנסקריט autsukya שפרושה רצון או תאווה.
[vii] הפרשנות מסבירה את זה במונחים של טיפול מסור לעת זקנה.
[viii] המילים "אהבה" ו"כבוד" אינן מופיעות בטקסט, אלא נרמזות מתוך מבנה המילים אם, אב, פרוש וברהמין. אנחנו מסיקים אותן מתוך ההקשר. הכוונה כאן היא כמובן לברהמין במובן שמפורש בבית 141, ולא למי שנולד למעמד הברהמינים.
מתגלגל בלוג עד שהוא זוכה בנירוואנה?
נהניתי לקרוא אותך – גם כאן וגם בבלוג העצמאי
שפתחת לתקופת מה.
מצפה לקראת הגלגול הבא של כתיבתך ברשת.
ובעכניין גלות ואקדמיה: אני מקוה שאתה עדיין מגיש בקשות למשרות בארץ.
אביב
מחכה לקרוא אותך, לא משנה באיזה פורמט.
Don't be a stranger.
thanks for every word that you wrote.i hope to read you somewhere in the future.
אסף,
חיכיתי לפוסט הזה. הייתה לי הרגשה שמשהו מתבשל אצלך. יפה כתבת בעניין הכמיהה לבית. מהכרותי אותך המחשבה והלימוד אצלך הם בית. המסגרת לכך פחות משנה ולכן אני מניח ומקווה שגם סביב עיסוקך החדש וגם סביב פורמט כתיבה חדש נשמע ממך עוד.
בהצלחה בדרכך החדשה
רועי
נשתמע בודאי. ובהצלחה בבלוג ובכלל
.