700 שנה של בודהיזם בעברית
בודהיזם הוא פחות או יותר חידוש בעולמנו ואנחנו – שוב פחות או יותר – יודעים על מדובר. כריות על הרצפה, מורי דהרמה, סוטרות מדיטציה ושתיקה. כמה זמן הוא פה הבודהיזם הזה? עשר שנים? חמש עשרה? ישראל היא כמובן בודהיסטית באיחור אלגנטי אחרי המערב. מרכזי דהרמה קיימים באירופה ואמריקה כבר משנות השישים והשבעים.
לפעמים נדמה לי שהענין הזה בבודהיזם אומר משהו עלינו יותר מאשר עליו. בודהיזם כבר כאן מזמן, ורק אנחנו רואים בו בכל פעם את דמותנו שלנו – את מה שהיינו רוצים שיהיה בשביל שאנחנו נוכל להיות מה שאנחנו חושבים שראוי להיות.
בודהיזם בעברית מקראית זורם יותר טוב. או לפחות כך היה בשנות העשרים.
דהרמפדה בעברית מקראית מאת זליקוביץ'
בשנת 1922 התפרסמה בעיתון "הדואר" סדרת תרגומים של טקסט בודהיסטי, ככל הנראה מסנסקריט. לא ברור לגמרי מה הטקסט, ואולי זה בכלל רק תקציר, אבל זה ודאי אחד התרגומים הראשונים לעברית. ערך אותו המשורר גציל זליקוביץ. הסדרה יצאה מאוחר יותר בספר "תורת בודהא" בהוצאת ניו יורק פאבלישינג קומפני.
שלושים שנה אחר כך, בשנת 1952 כותב בן גוריון לסנסקריטיסט עמנואל אולסבנגר:
בן גוריון כותב לסנסקריטיסט אולסבנגר. האם הוא יודע גם פאלי?
"ממכתבך נודע לי שטעיתי בעוד דבר אחד, ועל טעות זו אני שמח: חשבתי שאין בתוכנו יודע סנסקריט ומדבריך הבינותי שזוהי טעות. (היודע אתה גם פאלי?). ורצוי מאוד שיתפרסמו גם תרגומים ממבחר האופנישד ואולי גם דיאלוגים אחדים של הבודהא. אם הדבר נראה לך הייתי מחפש מקורות כספיים להוצאת התרגומים."
אולסבנגר לא תרגם את הדיאלוגים, ולא נראה לי שבן גוריון מצא "מקורות כספיים" אבל שיר אחד מהסוטה-ניפאטה הוא דווקא כן תרגם בקובץ "משירת הודו" (תרשיש 1969).
אך לפני זה, בשנת 1956, בן-גוריון מספר עוד על חלומו לתרגם משהו בודהיסטי לעברית. הוא כותב לנזיר הציילוני ניאנפוניקה תהרה:
"מזה זמן רב אני מטפח תקווה להביא תרגום לעברית של כתבים בודהיסטים: מקצת השיחות, הדהמפדה ואחרים. במשך תקופה מסוימת אפילו חלמתי ללמוד פאלי, אבל נאלצתי לדחות חלום זה בשל עיסוקים אחרים."
ניאנפוניקה יודע קצת עברית, לבן-גוריון לא היה זמן ללמוד פאלי כי הוא הקים מדינה וכולי. אי אפשר לתרגם ככה. הפרויקט נדחה בחמישים שנה.
אולם כל זה היסטוריה מאוחרת אם לוקחים בחשבון את סיפור חיי הבודהה שהתגלגל לעברית בימי הביניים אל תוך החיבור "בן המלך והנזיר". מקורו של החיבור המעניין הזה הוא בקובץ הבודהיסטי לליטה ויסטדה שתורגם קודם כל לערבית ואחר כך לעברית בברצלונה במאה ה13 לספירה על ידי אברהם חסדאי בן שמואל הלוי. (נדמה לי שהיתה גם איזו גרסה פרסית בדרך.)
ידוע שהחיבור מכיל תאור "מעוברת" של סיפור חיי הבודהה. בן המלך יוצא מביתו השמור ופוגש חולה וזקן ושאר הדברים כתובים בדברי הימים. לא ידוע לי אם אי פעם התחקה מישהו אחרי רעיונות בודהיסטים אחרים בטקסט הזה.
דהמפדה בעברית מהמאה ה-13? מתוך בן המלך והנזיר.
שימו לב במיוחד לפסוק הבא:
"יחשבו הפתאים הדבר אשר הוא יש לא יש. ויחשבו הדבר אשר איננו יש שיהיה יש. ומי שלא ימאס בדבר אשר איננו יש. לא יגיע אל הדבר אשר הוא יש."
ועכשיו בית 11 בדהמפדה בתרגום מפאלי:
אלו שמחפשים את המהותי במה שאינו מהותי, ורואים את מה שאינו מהותי במהותי, לעולם לא מגיעים אל המהות.
אולי אני הוזה מרוב עיסוק בדהמפדה. כמובן שאם אכן זה תרגום של פסוקים בודהיסטים, הסיפא היא חידוש עברי: "והדבר אשר הוא יש הוא העולם הבא".
מה תאמרו על זה:
כסיל יכאב לבבו בהלך לו, מעט חמדה ויחרד על שאריתו. משכיל יעלוז תמיד בחלקו, ויוסיף לעשות לו שם באחריתו.
ועכשיו דהמפדה 15-16:
העושה רע מצטער עכשיו ומצטער אחר כך; הוא מצטער בשני המקרים.
הוא מצטער ומתייסר בראותו את מעשיו הלא טהורים.
העושה טוב שמח עכשיו ושמח אחר-כך; הוא שמח בשני המקרים.
הוא שמח ומאושר בראותו את מעשיו הטהורים.
לא בדיוק, אבל בערך. אף אחד לא אמר שהעברית ההיא תורגמה מפאלי, אבל בתווך סנסקריט ופרסית יכול להיות שמדובר כאן בווריאציה על המקור.
עד כאן בודהיזם בעברית ועכשיו כמה אנקדוטות שלמדתי על בודהיזם במקומות אחרים.
הבודהיזם כאן. נדמה פתאום שהוא תמיד היה כאן אבל אנחנו לא ראינו. הוא היה למשל במוסקבה ב 1929 כשוולטר בנימין העיר שהמלון שלו נעשה אכסניה ללאמות טיבטיים "שהגיעו למוסקבה לכינוס של בודהיסטים". במאמר על סוריאליזם הוא כותב: "נדהמתי ממספר הדלתות שתמיד נשארו פתוחות במסדרון. מה שבראשונה נראה מקרי, החל להיות מטריד. גיליתי שבחדרים ההם התגוררו חברי כת שנשבעו לא להתגורר עוד בחדרים סגורים". (הציטוט מופיע בספר Deams of Power).
גם זו הגדרה לבודהיזם, אם תרצו. כת של אנשים שנשבעו להתגורר בחדרים פתוחים.
אבל בנימין כבר חי בתרבות שהכירה בודהיזם די לעומק. ב-1929 כבר היה נזיר גרמני בסרי לנקה, והיתה אגודה בודהיסטית בברלין. כפי שאתם כבר יודעים כבר היה תרגום לעברית של "תורת דהארמה-פאדה" מאת גציל זליקוביץ. במובנים מסוימים אירופה כבר היתה אחרי האקסטזה הבודהיסטית.
בערך חמישים שנה לפני כן אנגליה הויקטוריאנית התעלפה מהתלהבות מפואמה בשם "האור של אסיה" שפרסם אדווין ארנולד על חיי הבודהה (1872). כבר אז כולם ידעו על מה הוא מדבר, כי שנים לפני כן מסיונרים אנגלים וצרפתים כתבו בלי סוף על הדת המושחתת, המסואבת, הנוראה שמאמיניה משום מה מסרבים לגלות כל ענין בדת האיזוטרית של איזה ישו שהגיעה מהאוקסידנט עם הרובים והאופיום.
כמו נפט – ככל שחופרים עמוק יותר מוצאים שהנפט אינו נגמר. כמו החלל, ככל שמביטים רחוק יותר רואים שיש ממנו רק עוד.
ולמי שרוצה לדעת יותר אני ממליץ על ספרו של פיליפ אלמונד The British Discovery of Buddhism.
(אפשר גם באמזון אמריקה).
כמי שעוסק בין היתר בכתבי אברהם אבן חסדאי מתרגמו של בן המלך והנזיר ובספרות ערבית ימי בינימית עליי לציין כי החיבור עבר כמה גלגולים בפרסית ובערבית עד שהגיע לספרד המוסלמית ומשם לידי של אבן חסדאי בברצלונה.
החיבור כונה בכמה וכמה מהדורות ספור ברלעם ויהוסף.
חשוב לציין כי המלומד השיעי-אסמאעילי אל-בירוני ערך עוד במאה האחת עשרה תקצירים של היוגה סוטרה של פטנג'לי וגם השאיר אחריו חיבור גדול על הודו, דתותיה, ואורחותיהם של תושביה. חיבור שהיווה מקור ראשון במעלה להבנת המחשבה ההודית בתרבות הערבית הימי ביניימית.
מרתק! איזה יופי של פוסט.
כל כך הרבה דברים להתענג עליהם: הידע שחלקת כאן, התרגומים הנהדרים, התזכורת לכך שהיו כאן מנהיגים יודעי ספר, סקרנים אינטלקטואליים רחבי אופק,
והגדרה מצוינת: כת של אנשים שנשבעו להתגורר רק בחדרים פתוחים.
מענין מאוד! חשבתי שיהיה מישהו כאן שיאיר את עיני לגבי הפרטים של הגלגול. זכרתי משהו על מהדורות בפרסית וערבית, אבל אין לי מושג מה רמת השוני ביניהם. אם תוכל לשלוח לי קישור למחקר או מהדורה מדעית בנושא אני מאוד אודה. התקשתי למצוא חומר במאגרי המידע הרגילים. ניאנפוניקה תהרה מזכיר באחד המכתבים שלו מהדורה גרמנית מהמאה ה-19, אבל גם אותה לא הצלחתי לאתר.
תענוג של פוסט.
ואוכל להוסיף שידיעות על הדלאי לאמה ומנהגיו מצויות גם בספר שעוסק בכלל בשבתאי צבי, שיצא במאה ה-19 בעברית באירופה, ושכבר שנים אני רוצה לכתוב עליו מאמר ולא מוצא זמן.
והפוסט הזה ראוי שיהפוך למאמר. תודה עליו.
.
וראוי להזכיר את שלומית פלאום, אשר בשהנות השלושים כמדומני, עזבה את ארץ ישראל ונסעה להודו, וגם למקומות אחרים, התעניינה בבודהיסזם ובתרבות הודו והיתה מיודדת עם רבינדרנט טגורי. נורית גוברין הקדישה לסיפור חייה ספר "הנוסעת האלמונית.
אסף, תודה על צהר מסקרן מאוד!
טלילה,אכן, ספר מרתק ותודה על התזכורת(רק ששמו נוסעת אלמונית – הוצאת כרמל – בלי ה' הידיעה – סתם לטובת המתעניינים..).
כמה חשוב באמת לעמוד על דיוקם של דברים ורעיונות ולהתחקות על גלגוליהם השונים – מי ייתן וע"י כך נביא אף את דתות העולם אל סוף "העבודה בגדולה" ולהכרה באדמה כמישור המאזן את כולנו עליו תחת השמש וכעדה ישירה למעשנו כאן, ולא רק את השמיים לשופטי כליות ולב ומ ייתן שיהיו חדריו תמיד פתוחים.
ואני גם מצטרף ל"המלצה" על פלאום – יש את האוטוביוגרפיה הנפלאה שלה, ראויה לקריאה יותר מספרה של גוברין
תודה על פוסט מרתק. הטקסט גם הופץ באירופה ומרכז אסיה – במאה ה-11 הוא מופיע בגאורגיה כטקסט של הכנסייה האורתודוכסית ונקרא באארלם ויוזפת או ג'וזפת
(Barlaam and Josapeth)
כאשר האחרון הוא כנראה שיבוש של "בודהיסטווה" (אגב, שני הגיבורים מוכרים כקדושים בכנסייה המזרחית). חוקר הדת וילפרד קנטוול סמית' כתב בהרחבה על גלגולי הטקסט הזה.
הדהרמה פאדה מצוטטת בלליטה-ויסטרה, כך שבהחלט יתכן שזהו התרגום הראשון (העקיף) לעברית של הדהרמה פאדא.
אגב, תרגום של טקסטים מסנסקריט לפרסית ולערבית היה מאוד רווח גם לאחר אל בירוני, בעיקר בתקופה המוגהולית – למשל הנסיף דרה שוקו, נינו של הקיסר המוגהולי אכבר, מתרגם בעצמו טקסטים מסנסקריט לפרסית (למשל האופאנישדות)).
אסף- אם התייחסתי לחבור העברי בעבר הריי זה היה לפרקים 35-32 בו, שהם עיבוד של חיבור פילוסופי ניאופלטוני שאינו מגוף החיבור ההודי
והושם שם על ידי המתרגם העברי אבן חסדאי
מהדורה עברית מוכרת של החיבור היא מהדורת א' הברמן ולאחרונה יצא נוסח הטקסט ללא הערות שוב על ידי ניסן ניאזוב במהדורה עממית
לגבי נוסחיו הפרסיים והערביים של החיבור איני בקיא בהם, לזאהנר היה ספר מפורסם שבו עסק בהשפעות הודיות על העולם הערבי ואפשר שהוא
הביא הפניות במקצת הערותיו
לרועי- תודה על ההרחבות מאירות העיניים. ישנם גם טקסטים הודיים וסיניים נוספים שעובדו לפרסית ולערבית והוכנסו לכתבי ההומניסטים האסלאמיים של המאה העשירית והאחת עשרה.
shalo asaf.what to your opinion the best translation from sanskrit to english for the orginal stories about budah?
תודה על התגובות מאירות העינים וסליחה על העיכוב שנגרם מפאת מכוניתי שנלקחה פתע על ידי המשטרה לאיזה מחסן ועוד הרפתקאות לא קשורות לענייננו (המגיב אסף מ11:54 אינו אני).
תגובות כאלה מזכירות לי למה אני כותב כאן בכלל .
נחום, יש ספר על חיי הבודהה שכולו ערוך מתוך הכתבים הבודהיסטים. אני חושב שזה יענה על מה שאתה מחפש. זה לא מסנסקריט אלא מפאלי, ומכיל את תאור חיי הבודהה כפי שהתקבע בתהרוואדה.
Bhikkhu Nanamoli & Nyanaponika Thera, 'Life of the Buddha According to the Pali Canon' Pariyatti Publishing.
לינק לאמזון אנגליה:
http://tinyurl.com/muqqse
לינק לאמזון אמריקה:
http://tinyurl.com/life-of-buddha
shalom. i am looking for a book in sanskrit the one in pali i have allready,but it is hard to find here in germany one that was translated from sanskrit.thanks for your help in advance…
אסף
גם למי שלא מכיר לעומק את התחום -פוסט מאוד מעניין, תודה.
חבל שאין לנו היום מנהיג כמו בן גוריון- אם היה, בטח היה ממנה אותך למתורגמן החצר מפאלי לעברית.
מתגעגע,
אחיך
למיטב ידיעתי, סיפורי הבודהה נכתבו במקור בפאלי, לא בסנסקריט.
אסף ושאר המלומדים: תודה. מאיר עיניים.
אני יודע שאני מגיב קצת באיחור אבל יכול להיות שהפוסט הזה הוא אסימון שנופל אחרי הרבה אנים ומעניין אותי מה אתם חושבים.
לפני כמה שנים הקליטה להקת שוטי הנבואה את השיר "קול גלגל", אני בטוח שאתם מכירים.
תמיד פירשתי את השיר כשיר בודהיסטי מובהק שמתאר חוויה כלשהיא ממנזר בודהיסטי או למידה כלשהיא, לא חסרות דוגמאות… "קול גלגל" גלגלי תפילה "מסובב הגלגל", "קול שופר ננשף" שופרות שיש במנזרים, "מרכבות סתומות" מרכבה גדולה קונה וכו'
אך חבר אמר לי שהשיר הזה בכלל מופיע בספר הזוהר, חשבתי שזה לא הגיוני אבל זו האמת.
אבל עכשיו עם הפוסט הזה אחרי קצת מחקר אני מגלה שספר הזוהר נתחבר במאות ה-11 עד ה-13 בספרד (על פי המחקר לא על פי הדת) ועכשיו אני מבין שספרד הייתה לחלוטין מודעת לכתבים הבודהיסטים בתקופה ההיא ולא רק זה אלא גם ההוגים היהודים שבה.
אז אולי השיר הוא בודהיסטי אחרי הכל?
מנדי,
זה רעיון מענין מאוד ולמעשה שמעתי אותו כבר מאחת החוקרות שעוסקת בדברים האלה. אבל לא יודע לגבי הטקסט הספציפי הזה, וצריך לזכור ש"השופרות" שאתה מכיר הם טיבטיים ולא כלל בודהיסטים (למרות שמוזכרים שופרות מכונכיות בטקסטים הודים קדומים). גם גלגלי תפילה הם המצאה טיבטית ואיני יודע מאיזו תקופה. אבל גלגל הוא מטאפורה פאן-הודית. הטקסט שהתגלגל לספרד מקורו בהודו, אבל ידוע שגם היו קשרים בין טיבט לעולם המוסלמי בימי הביניים, אז סחתין על האינטואיציה ובהחלט שווה בדיקה מעמיקה יותר.
בימים אלו יצא לאור ספר חדש נוסף של הסופר הבודהיסטי החשוב ביותר ( וכרגע היחיד ) בספרות העברית יואל הופמן בשם "מצבי רוח " ( הוצאת כתר ,2010)
כמו כל ספר אחר של הופמן בשנים האחרונות הוא מעורר תשומת לב רבה ,וגם דיונים על השפעתו של הזרם הבודהיסטי על יואל הופמן המחבר שהוא בעצמו מרצה לתורת הבודהיזם ידוע כאחד המתרגמים החשובים לעברית של ספרות בודהיסטית וכמי שמושפע באורח חייו מהזן בודהיזם שבהחלט משפיע על יצירתו ותכניה והדרך להבינם .
נראה שיואל הופמן הוא הדמות הבולטת ביותר כיום בספרות העברית המשתמשת רעיונות הזן בודהיזם ובהשקפות של אמונה זאת.
אבל הוא בהחלט לא היה הראשון.
ולהלן מקירה מפורטת וראשונה מסוגה על ההשפעה של התרבות ההודית ושל הבודהיזם על הספרות העברית לאורך הדורות .משלמה המלך ועד להגר ינאי ויואל הופמן.
בודהה בתרבות העברית
http://www.notes.co.il/eshed/67362.asp
מצבי רוח" ספרו החדש של יואל הופמן מסמן אותו שוב כקול מעניין בספרות ישראלית, אם גם בלתי מובן כמו בדיחה שאי אפשר להבין את פשרה. אך גם מעלה לדיון מחודש את ההשפעה של הבודהיזם על כתיבתו ועל ספרות ישראלית בכלל ראו :
זן -הודהיסט נוסח ישראל
http://www.notes.co.il/eshed/67391.asp
מצבי רוח" ספרו החדש של יואל הופמן מסמן אותו שוב כקול מעניין בספרות ישראלית, אם גם בלתי מובן כמו בדיחה שאי אפשר להבין את פשרה. אך גם מעלה לדיון מחודש את ההשפעה של הבודהיזם על כתיבתו ועל ספרות ישראלית בכלל ראו :
זן -בודהיסט נוסח ישראל
http://www.notes.co.il/eshed/67391.asp