מק-מיינדפולנס וטעמים אחרים

כשדיברתי על פשרה לא התכוונתי לשמולי "מנהיג המחאה" בקואליציה עם ראש הממשלה. "נתניהו מבין זאת יותר מכולנו ועם קואליציה אימתנית כזאת הוא אינו זקוק לעוד ועדה אלא לאומץ לקבל החלטה." כותב שמולי בהארץ. מי שמילא את פיו במים כשהמחאה היא חברתית-כלכלית מתחיל לשיר דואט עם ראש הממשלה כשהנושא הוא פופוליסטי למהדרין – גיוס חרדים לצה"ל.

ג'ורג' האריסון היה החיפושית הרוחנית יותר מבין הארבעה. לא ידעתי עד כמה למעשה, עד שצפיתי בסרט התעודי בין שני החלקים שהפיק מרטין סקורסזה על חייו – כמעט ארבע שעות בסך הכל. סרט יפה, ובשבילי, שגדלתי כמעריץ קשה של החיפושיות, גם מרגש. לא בכל יום יוצא לראות את רינגו סטאר מזיל דמעה. הדתיות של האריסון היתה…

אני ממשיך את הנושא מהפוסט הקודם בעניין הספין של מחאת הפראיירים. בגלל הספין הזה, אני מהמר, עדיין לא ראינו מאות אלפים ברחובות. אנשים יודעים להריח כשמשהו לא בדיוק מסתדר. לא בטוחים מה ומי, אבל זה מספיק בשביל להשאר בבית ולא לצאת להפגין. לא נורא עוד יהיו הזדמנויות.