גבירתי, הנה פיסת קרטון נגועה באנטרקס, שיהיה לך יום טוב!

עברתי אתמול חוויה מענינת: חילקתי פליירים לקמפיין גיוס תרומות לעמותה שעוסקת בעזרה לילדים שעברו ניצול מיני. לכאורה, ענין של מה בכך, אתה עומד בקרן רחוב עמוסה עטוף בחולצה ירוקה ומזעזעת ומגיש לאנשים פיסת ניר, ולמי שנעצר אתה מסביר שזה קמפיין חשוב, ושהם יכולים לשלוח טקסט או להתקשר לטלפון הזה וכולי וכולי. לפחות זה מה שהסבירו לי.

מסתבר שזה לא כל כך פשוט.

קודם כל הסתיו באנגליה הוא סתיו אמיתי עם רוחות וגשם ועלים יבשים שנתקעים לך בפנים. אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית שאנשים בכלל לא רוצים לקחת ממך שום פיסת ניר ובטח שבטח לא רוצים לשמוע שום דבר על ניצול מיני, במיוחד כשהם עוסקים במרץ במילוי שקיות הקניות שלהם לקראת כריסטמס (כן, הם כבר התחילו). אני בכלל לא רוצה לחשוב על הקשיים שעומדים בפני אלו שמנסים להחתים וממש לקבל תרומה!

בכל מקרה הנה כמה פיסות מידע למחלקת המתחילה:

  1. מבוא

    היינו צריכים לחלק בערך 800 ניירות בשש שעות. מה מסתבר? שאם את נערה בלונדינית בת עשרים ושתים עם אף חמוד אין לך שוב בעיה להיפטר מכל הכמות. לעומת זאת אם את בחור קצוץ שיער ומחוצ'קן אתה נידון להתעלמות מופגנת ותישאר עם שש מאוד פתקים בסוף היום. אני חילקתי כמעט את הכל אבל זה רק בגלל המזג הישראלי-חייכני שלי שכניראה שבה את ליבן של נשות בריסטול הקרירות.

  2. השורה

    את יודעת שכל האנשים מיוחדים אבל משהו בך תמיד חשב שבעצם הם עושים את מה שכולם עושים. הרחוב מתמלא פתאום האנשים שבאים לעומתך, שימי לב, אם הראשון לא יקח ממך את הפתק את יכולה לוותר כבר על השורה כולה. אף אחד לא יקח. לעומת זאת אם הראשון יקח פתק את יכולה להיות בטוחה שכל הבאים אחריו (כן, הם הסתכלו!) יקחו פתקים בשמחה.

  3. מה להגיד

    חבר שלי אמר "עיזרו לעצור את הניצול המיני בבריטניה!" ניסיתי גם אבל לא היה לי נוח בפה. אני ממליץ לך להגיד משהו מאוד קצר ופשוט כמו "עיזרו לעמותה!". אני למשל אמרתי "אתה יכול לעזור לאנ אס פי סי סי". בעצם, זה לא חשוב מה את אומרת, חשוב איך. חיוך נכון ושפת גוף פתוחה מלווה במשפט "הנה חתיכת ניר נגועה באנטרקס, זה יכול לפגוע בך!" תגרום לאדם לחייך ולקחת ממך פתק. נסי את זה!

  4. אחרי כמה שעות

    מדהים איך שהעבודה הזו מתישה. אחרי שעה בחוץ כבר ידעתי שאני קצת נעלב מכל אחד שלא מסתכל או מסרב לקחת פתק. ראוי לציין שבכלל לא עזר לי לזכור שאני בעצמי מסרב לקחת פתקים כאלו. לעומת זאת גלי חדווה שטפו אותי בכל פעם שמישהו אומר כן, ולקח את הפתק אפילו בלי להאט את הליכתו! האדם הוא יצור מוזר.
    מי לא לוקח? אנשים בחליפה ועניבה. נשים בחליפת עסקים. מיותר לציין ששני הסוגים נראים כאילו הם סובלים מעצירות ו\או לחץ נפשי. מי לוקח? אנשים צעירים, יותר נשים מגברים, אנשים שנהנים מהקניות שהם עושים (בניגוד לכמה שהיה ברור שהם ממש סובלים מהמסע בין החנויות).

  5. אחרי עוד כמה שעות

הבנתי קצת את המבט הבוהה של ההומלסים. בלב הרעש, הפיח של האוטובוסים, אלפי האנשים שהולכים רק בשביל להגיע למקום אחר––נהייתי קהה חושים. לא היה איכפת לי מה חושבים עלי, מי לוקח, מי לא לוקח, איך אני נראה. כניראה שלא נראיתי כל כך טוב כי כישבתי לכמה רגעים בצד בוהה במדרכה אישה אחת נתנה לי פאונד. לא לקחתי. היה נראה לי שהיא קצת נעלבה.

Similar Posts

  • הפסקת-אש בחג-המולד

    אנגליה נמצאת בשיא הקרקס הצרכני של חג-המולד, אבל בין פרסומות לרוטב צלי וסרטים סכרינים שמעמידים במבחן אפילו את סבלנותו של הבודהיסט, הטלויזיה זורקת פה ושם גם משהו מענין באמת. דבר כזה קרה אתמול בבי בי סי 2 ששידר תוכנית תעודה על הפסקת האש הספונטנית שהתרחשה ב1914 על אדמת צרפת בקו הלחימה בין אנגליה לגרמניה. מסתבר…

  • וואט דה פאק?

    אנארג'י פרסמו כתבה בעקבות הסרט what the bleep do we know. מי לא פרסם כתבה בעקבות ערב עיון בעקבות הרצאה בעיקבות הסרט המדובר הזה? תיראו, אני כרגיל בעניני סרטים קצת אחרי כולם, כי אני פשוט לא הולך לראות אותם אלא אם מכריחים אותי, אבל יצא המקרה וחברים רצו לראות את הסרט הזה ואני הסכמתי גם כי…

  • הקפיצה אל הלא-נודע

    בכל צעד, בכל פעולה, אני עובד ממה שאני יודע למה שאני לא יודע. זה העתיד. זה מסע הזמן. אתה מתקדם קדימה בלי יכולת לעצור. מה יהיה עכשיו? ועכשיו? ומחר? ובשנה הבאה? עוד מעט אני אשב ברכבת. חשבתי שזה מה שהיה אמור לקרות אתמול אבל זה לא קרה. הייתי בתחנה, קיבלתי החזר על כרטיס לרכבת שמסעה…

  • אש וקרח

    תשע מחשבות 1 אני נדהם מההשפעה של השריפה שעדיין לא כבתה בכרמל. הכרמל עליו גדלתי, והבית של ההורים שלי, הבית שלי שאני חושש לו באמת כמו שאני חושש לשאר המקומות שאני מכיר – חלקם כבר נשרפו.

  • החיים: לא מה שחשבת

    הרבה אנשים טועים לחשוב שמה שלימד הבודהה היה תורה פסימית אודות הסבל. ואכן חלק מרכזי בתורה הבודהיסטית מוקדש לדוקהה, מילה שמתורגמת לפעמים כ"סבל" אבל אולי מתאים יותר לתרגם אותה כ"אי סיפוק" או "תסכול". דוקהה לא מוגדרת כמובן באופן מילוני בטקסטים העתיקים, אבל בין שאר התיאורים מופיע המשפט הבא: "לא לקבל את מה שאתה רוצה ולא…

  • ספר על מיינדפולנס – שינוי נפשי באמצעות אימון מוחי

    נו, אז פתאום חשבתי לי שאולי יש מישהו שעדיין קורא את הבלוג הזה ולא קיבל את ההודעה מהבלוג החדש. לא סביר. אבל אולי. אז הנה לך, ההודעה על הוצאה לאור של הספר שלי, ועמוד ההדסטארט שלצידו. עדיין לא מאוחר מדי לתמוך ולהזמין. עד 11 באוגוסט 2017. קישור ישיר: www.headstart.co.il/project.aspx?id=21481 קישור ישיר לקניית הספר מההוצאה לאור.>>…

14 Comments

  1. הפוסט שלך משקף שובניזם טהור.אם לוקחים פליירים מבנות ברחוב רק בגלל שהן נראות טוב זה אומר שכנראה הלוקחים מסתכלים על הציצים שלהן ולא על הטקסט שהן מעבירות. אם זה מה שאתה מסוגל לעשות בשביל ילדים שעברו ניצול מיני (ומה עם ילדות? הן לא מנוצלות?) אתה פאתטי.

    כמות השובניסטים כאן פשוט מדהימה.

  2. קראתי את הפסקא הראשונה. קראתי את תגובתה של זו שמעלי שמוציאה שם רע לפמיניסטיות באשר הן. קראתי שוב את שניהם. שפשפתי את עיני.

  3. פמינסטית על אוטומט דלת בינה שכמוך. אני מתכוון להקדיש לך כל פוסט מעתה ועד עולם.

  4. אני אאלץ להחזיר את כרטיס החברה שלי בתנועה.
    כמה קלישאות של פמיניסטית מטומטמת באוטומט אפשר לשלוף בתגובה כל כך קצרה?
    אבל אני תמיד יכולה להתנחם במחשבה שאת לא אהבלה כי את פמיניסטית, אלא כי את אהבלה.

  5. ואני חשבתי שאת ומישהי חברות. וגם את ואני. ואם אנחנו לא חברות, אז למה את יורדת עליה? הרי כבר ירדנו במשותף על כמה שוביניסטים כאן.

  6. יש הבדל בין שוביניסט ומישהו שהדעות שלו לא מתאימות במאה אחוז לדקלום הפמיניסטי חסר המוח

  7. עד עכשיו חשבתי שאת בן אדם. עכשיו אני רואה שגם הפעם את מלכלכת ומקללת. לא לזה הייתי מצפה מאשה שיודעת לעמוד על שלה.

  8. פוסט נעים לקריאה
    חייבת להתוודא א נ י ל א פ מ נ י ס ט י ת
    ואכן לאשה הצעירה עם הציצי בחוץ והליפסטיק החצי זנותי יש יותר הצלחה ברחוב
    ואסף אתה באמת קולט את כל הפרטים הקטנים ברחוב וזה מעניין לקרוא ובטח יותר מעניין לראות

Comments are closed.