ארכיון קטגוריה: מסע

כיצד לשנות את העולם

הפוסטים האחרונים היו כניראה הפוליטיים ביותר שכתבתי. התנצלותי שלוחה לקוראים שחיפשו כאן נחמה בודהיסטית וקיבלו תחת זאת הזרקה של המציאות. לסיום הסידרה הזו, שלא תוכננה מראש, אני רוצה להביא כמה הצעות לפעולה והתבוננות רחבה יותר.

מקלטרת

בשאר הימים אני יושב מול המחשב, או מול אנשים ולמרות שזה לא רע, כשאני עובד בחלקה כל זה נראה מעט מגוחך. חקלאות אינה מניחה לשקוע בשטויות. האמת מונחת לפניך, מתחתיך. מהזרע יוצא צמח. גם אתה יצאת מזרע כזה. איך אפשר לשכוח זאת? היית קטן, שברירי, אבל מלא כוח. היית צריך תנאים נכונים, מים, מזון, שמש, אהבה. פוסט עם תמונות.

כסף, עבודה

חמש מחשבות.

עכשיו, כשהוא עזב, אני חופשי

עם חלוף השנים, במבט לאחור, הכל צבוע בצבעי הנוסטלגיה של הימים הראשונים. איך הודיעו לי, איך התרגשתי, איך אמא שלי שמעה בקול שלי כשהתקשרתי. אני זוכר בדיוק את ההרגשה של חוסר האונים, ההתלהבות והחשש. כמובן, כמו כולם, לא ידעתי מה לעשות איתו אבל הייתי נחוש ללמוד. תודה לאל שלא הייתי לבד. הייתה לי תמיכה. גם [...]

ויכוחים טיבטיים

DEBATE IN THE TIBETAN TRADITION Color. 60 minutes; 1985. Director: Greta JensenA presentation of some of the classic topics used in the study of logic and the practice of debate in Tibetan Buddhist monastic universities in India, featuring Georges Dreyfus, the first Westerner to receive the ge-shey degree
.

כשלמדתי אצל פול ויליאמס בבריסטול ראיתי את הסרט [...]

מנדלת חול למנג'ושרי

את הכנס באמורי ליוותה הקמת מנדלת חול טיבטית. קבוצה של נזירים עבדה על ההקמה במשך חמישה ימים בעודנו מתרוצצים בין הרצאה להרצאה, מנסים להספיק לשוחח עם עוד חוקר ידוע שם, או ליצור קשרים עם ידידינו הדוקטורנטים.
זה היה מעורר השראה. קל היה לשכוח הכל ולטבוע בדיונים האינטנסיבים על מקורות המהאיאנה, לרוץ מהרצאה להרצאה כדי "לא [...]

יפנים אקצנטריים ומגילות ים המלח של הבודהיסטים

ארוחת ערב הודיתחזרתי בדיוק מארוחת ערב בעיר. לקחנו מונית, אכלנו הודית, ניסו לרמות אותנו, הבחנו בזה, הם התנצלו במבטא הודי. לא האמנתי להם שזו היתה טעות. חזרנו למרכז הכנסים תשושים אך עייפים לא לפני שקנינו מתנות לילדים. אם מישהו היה אומר לי שהזדקנתי הייתי מאמין לו. אם מישהו היה אומר לי שאני אוכל ארוחת ערב [...]

כמעט שכחתי מה חשוב

כן, הייתי אופטימי וחשבתי שאוכל לכתוב כל יום מהכנס. הייתי יכול לשבת בחדר כל יום ולכתוב, אבל תחת זה עשיתי את מה שעושים בכנסים. הצגתי את עצמי, שמעתי מה אחרים עושים, שתיתי יותר מדי קפה, אכלתי ארוחת ערב מאוד מאוחרת עם חבורה מאוד משונה של יפנים שעוסקים בסוטרת הלוטוס, צפיתי בריקודים טיבטיים, בויכוחים טיבטיים, בויכוחים [...]

עייפים באמריקה, או: מתי בדיוק חוברה המהאפאריניבאנה סוטה?

בוקר. ליתר דיוק חמש בבוקר. השעון הפנימי שלי חושב שזה עשר אז קמתי. לא ישנתי טוב כי המזגן הקפיא את החדר. לא אכפת לי. תמיד לילה ראשון הוא לילה אבוד. אני בארץ אחרת, באקלים אחר, לבד, אחרי יום ארוך של ישיבה במזגן. אני משתעל ומצונן. אנחנו, בני האדם, לא בנויים למעברים כאלה. זה הרבה מעבר [...]

זורם בשלושים ושמונה אלף רגל

נסעתי לכנס באטלנטה. אני אנסה לכתוב כל יום קצת. היום טסתי, אז יש הרבה חומר. החלטתי לא לערוך הרבה אז יצא קצת ארוך. לא נורא. ממילא זו רק טעימה ממה שבאמת עבר לי בראש.
אני יושב עכשיו בצינור מתכת שעף 11,000 מטר מעל הים. תודו שזה מדהים. כולנו טסים לאטלנטה. גם האיש שלידי טס לאטלנטה. [...]